מסופר על מלך שמינה יהודי להיות שר אוצר בממלכה. המלך מאוד אהב את חכמתו של היהודי והתייעץ איתו בכל דבר.

אחד השרים בממלכה ממש לא יכול היה לסבול את הקירבה של היהודי למלך והחליט לעשות מעשה. הוא שיחד את המשרת של השר היהודי לקחת את מפתחות האוצר ולגנוב משם כמה מסמכים סודיים של המלך.

המשרת התפתה, גנב את המסכמים והעביר לשר הרשע.

באחת הישיבות עם המלך, אמר אותו שר לפי תומו כמה דברים הכתובים במסמכים. המלך נדהם – ושאל אותו: מאיפה אתה יודע את זה?

השר אמר ששר האוצר היהודי סיפר לו ולכל השרים. המלך כעס מאוד והחליט להרוג את השר היהודי.

הוא זימן אותו לארמון ואמר לו: רק עליך אני סומך. אני מפקיד בידך מכתב חשוב מאוד שתעביר בהקדם האפשרי למנהל בית הכבשן הגדול שנמצא בעיר הסמוכה.

במכתב היה כתוב שהמלך מצווה להשליך את מוסר האיגרת לכבשן מידית, גם אם יטען שזו טעות.

השר היהודי יצא לדרכו עם משרתו, ומיד כשהגיע לעיר הסמוכה, עצר אותו יהודי ואמר לו: משמיים שלחו אותך, היום הוא היום השמיני ללידת בני ואני מחפש מוהל, אתה הרי מוהל בוא ותמול את הבן שלי לפני שתשקע השמש.

השר התלבט מאוד. מצד אחד המלך ציוה עליו להביא את המכתב בעצמו, מצד שני יש כאן מצווה שרק הוא יכול לקיים. הוא החליט שמצווה של הקב"ה קודמת, נתן את המכתב למשרת ואמר לו שיגיד למנהל הכבשן שהוא יגיע עוד כשעה.

הוא מל את הילד ומיד יצא בעקבות המשרת. עם הגיעו לשם, קיבלו מנהל הכבשן ואמר לו: קיימתי את מה שהיה כתוב במכתב והשלכנו את המשרת לכבשן, כבקשת המלך, ורק רציתי לספר לך שלפני שהשלכנו אותו, אמר לנו המשרת – שבאמת מגיע לו העונש, בגלל שגנב את המסמכים של המלך בהוראת השר השונא.

השר היהודי חזר אל המלך וסיפר לו את כל הסיפור. שלחו מיד חיילים ומצאו את המסמכים בבית השר הרשע, וכמובן הוא בא על ענשו.

המלך אמר ליהודי: עכשיו אני רואה כמה הקב"ה שומר עליכם בזכות קיום מצוותיו.

•

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על ברית המילה הראשונה שנעשתה על ידי אברהם אביו בהיותו בן 99 שנה.

חז"ל אומרים שהאבות קיימו את כל המצוות עוד לפני שניתנה התורה – ואם כן למה עם מצוות ברית המילה חיכה אברהם עד גיל 99 ולא קיימה מיד כשהכיר את השם?

התשובה היא, שיש הבדל גדול בין המצוות שקיימו האבות למצוות שאנחנו מקיימים. המצוות שלנו משנות את העולם, אנחנו לוקחים חפץ גשמי כמו עור של בהמה ועושים ממנו תפילין או צמר ועושים ממנו ציצית – ואז הצמר והעור עצמם הופכים להיות קדושים.

לעומת זאת האבות, המצוות שלהם היו רק ברוחניות ולא שינו את החפצים הגשמיים.

יחד עם זאת, היה יתרון גדול למצוות של האבות שהם סללו לנו את הדרך לקיום המצוות – כנאמר "מעשה אבות סימן לבנים". וזה לא רק סימן, אלא גם נתינת כח לקיום שלנו.

דווקא בגלל זה היה חשוב שתהיה לפחות מצווה אחת שהאבות יקיימו לא בכוחות שלהם אלא בכוח ציווי של הקב"ה, על מנת שנוכל לקבל את הנתינת כוח שלהם גם למצוות מהסוג שאנחנו מקיימים בצווי ה'.

יהי רצון שנזכה להשתמש בכוחות שאנחנו מקבלים מאבותינו להוספה בעוד מצוות ובעוד מעשים טובים ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה שתבוא בקרוב ממש.

שבת שלום.