התיאורים המחרידים של שלושת החטופים ששוחררו בשבת האחרונה, מזעזעים ונוראיים. הרוע והאכזריות שהופעלו נגדם, אור לוי, אוהד בן עמי ואלי שרעבי, בלתי ניתנים לעיכול במחשבה.

כשאתה קורא את הזוועה ומנסה לדמיין מה שעבר עליהם, למרות שהמוח הוא רך ועדין ואינו לא מסוגל לצייר את המציאות הקשה כהווייתה – גם מדמיון מעודן זה אתה מתפלץ.

יש רוע ויש רוע.

יש רוע של לב רע, של מידות מושחתות, של אדם אכזר, אדם שפל עם טבע חייתי – אבל זה הטבע שלו, אלו המידות המושחתות שלו. גם חיית טרף יש לה טבע רע, טבע אכזר.

אבל יש רוע שלא מסתפק בטבע הרע, במידות החייתיות, אלא רוע שמנצל את מעלת האדם על הבהמה, את המוח והשכל, וחושב איך ניתן להעמיק את הייסורים של הזולת, איך אפשר להתעלל בו. רוע המשתמש בכישרון הנעלה של האדם, מין המדבר, כדי להבין איך ניתן לגרום לשני סבל נוראי קשה ואכזרי עוד יותר.

שניהם רוע, שניהם מסוכנים ונוראיים, אבל יש רוע טבעי, רוע של לב, ויש רוע מחושב ומתוכנן, רוע קשה שבעתיים, רוע של לב ומח.

*

השבוע יחול יום ט"ו בשבט, ראש השנה לאילן.

על יסוד הפסוק "כי האדם עץ השדה", גם אנו, בני האדם, מין המדבר, מציינים את היום הזה, יומם של האילנות, של מין הצומח.

האדם, נזר הבריאה, מוגדר כ"עץ השדה", מה הסיבה לכך?

המרכיבים של העולם הם ארבע רמות: "דומם", "צומח", "חי", ו"מדבר", וגם נפש האדם, מין ה"מדבר", כוללת בתוכה את ארבעת המרכיבים האלו.

ה'דומם' שבנפש, אלו אותיות הדיבור שבה.

ה'צומח' שבנפש, אלו המידות הטבעיות שלה. המידות צומחות וגדלות, אבל כמו הצומח, הן לא ניתקות ממקומן, הן גדלות לגובה ולרוחב, אבל נשארות לעמוד במקומן הראשון.

אדם שמידותיו הינן טבע רך ורחמן, או שטבעו הוא קשה ורע, ללא עבודה משמעותית של "עקירה" ו"נטיעה" מחודשת, כזה הוא יישאר. השינויים בהן הן שינויים של גודל ונפח, אבל לא במהות.

ה'חי' שבנפש, הוא כח השכל. כמו שבעל-חי נע ממקום למקום ואינו מחובר למקום מסויים, כך השכל אינו מוגדר למסגרת או קביעה מסויימת.

וה'מדבר' שבנפש, הוא עצמיותה של הנפש.

זה עומק הגדרת הפסוק "כי האדם עץ השדה". אמנם מעלת האדם היא כח השכל שבו, אבל מי הוא ה"אדם", כשרוצים להגדיר מהותו של אדם מסויים – מגדירים את המידות שלו, את "עץ השדה" שבו. נפש האדם מתבטאת בתכונת המידות שלו.

*

התפקיד שלנו הוא לנתב את המידות שיפעלו על פי השכל, שה"צומח" יהיה מונהג על ידי ה"מדבר". ש"עץ השדה" יצמח בהתאם לדרישות ולהכוונה של "כי האדם".

עד כמה שהמידות הטבעיות הן טובות, צריך להנהיג אותם שהן תהיינה מידות מעולות.

מידה טובה זו תכונה של הלב, אבל הלב הוא רק לב. ישנן גם בעלי חיים עם מידות נוחות, בהמות המתחשבות בזולתן, דואגות אחת לרעותה, ולמרות כל המידות הטובות האלו – הן נשארות בהמות.

נדרש מאיתנו לשדרג את הטוב של הלב, להביא לכך שהוא יופעל ויהיה מתוכנן גם מהמוח הנמצא בראש, לכוון אותו על בסיס כח השכל.

*

מול רוע שטני שפל שכזה, מול רוע שמגייס את השכל מתוך מטרה להגביר את רוע הלב –

ט"ו בשבט מלמד אותנו "כי האדם עץ השדה".

לשדרג את הטוב לטוב עוד יותר. לא להסתפק בטוב טבעי, בטוב של הלב, אלא להשתמש במח ולחשוב איך אני יכול לעשות טוב יותר. להתבונן בצורך של הזולת, לחשוב היטב על האחר, ולנסות להבין איך אני יכול לקחת את הטוב ולהעמיק אותו.

עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב.

מול רוע כפול, יש להכפיל את הטוב.