בארה"ב נסתיימה מערכת הבחירות ואצלנו היא רק מתחילה, אבל בעצם טבעה של מערכת בחירות יש דבר מעורר מחשבה. מה יש בה, במערכת בחירות, שהיא מעוררת יצרים עזים כל-כך? פתאום הכול מתמלאים רוח-קרב ונלחמים אלה באלה כאילו זה מאבק לחיים ולמוות. והלוא למחרת הבחירות יחייכו איש אל רעהו, ישלבו ידיים ויתבדחו זה עם זה.

יצרים בעוצמות דומות מעוררת כל תחרות ואפילו משחקי ספורט. הכול יודעים שזה רק ספורט, אבל אם תביטו באוהדים של קבוצה מסויימת בשעת משחק תרגישו שבעבורם המשחק הזה הוא עכשיו כל העולם כולו. הם מוכנים לעשות הכול להצלחת קבוצתם, והם שונאים שנאת-מוות את הקבוצה היריבה.

החיים כמשחק

מערכת בחירות, כמו תחרות, מעוררות כוח עמוק מאוד בנפש האדם – את מידת הניצחון. זה כוח שעומד מעל ההיגיון. האדם מוכן לעשות הכול כדי לנצח, ובשעה זו אין הוא שוקל שיקולים של עלות מול תועלת. פעמים רבות בני-אדם נאבקים בבתי-משפט בחירוף-נפש על עניינים פעוטים, ומוציאים הון רב כדי לנצח. כי הניצחון נהפך למטרה בפני עצמה, שמעבר לכל דבר אחר.

תורת החסידות ממחישה את עוצמתה של מידת הניצחון ממלך שמוכן לבזבז את האוצרות היקרים ביותר הטמונים בבית גנזיו כדי לנצח במלחמה. גם אוצרות שבזמנים כתיקונם מוסתרים בחדר לפנים מחדר ואיש אינו רשאי לראותם – מוצאים למכירה בעבור ניצחון המלחמה. כי בעבור הניצחון מבזבזים את כל האוצרות.

ולמעשה, החיים בעולם הזה הם חלק מ'משחק' אחד גדול. הקב"ה ברא עולם שבו נטושה מלחמה מתמדת בין שני צדדים – הטוב והרע. "זה לעומת זה עשה האלוקים", אומר קוהלת. כנגד צד הקדושה ברא הקב"ה את ה'סטרא אחרא' [=הצד האחר]. כנגד כוחות הבניין והיצירה – את כוחות ההרס והחורבן. ואנחנו השחקנים ב'משחק' הזה.

בזבוז האוצרות

את ראשיתו של המאבק הזה אנו קוראים בפרשת השבוע. זה המאבק הנצחי בין יעקב לעשיו. בין 'איש תם' ובין 'איש יודע ציד'; בין 'יושב אוהלים' ובין 'איש שדה'. המאבק העתיק הזה מתחולל בנפשו של כל אחד ואחד מאיתנו. זה מאבק בין האמת ובין השקר, בין התום ובין הערמומיות, בין התמסרות לערכי תורה ומצוות ובין כניעה לפיתויי העולם.

ואמרו חז"ל שבמאבק הזה אין רגע דל, אין שביתת-נשק. "כשזה קם – זה נופל, וכשזה נופל – זה קם". אנחנו חייבים לנצח, כי אם נירדם בשמירה, ינצח הצד השני.

מערכת בחירות מלמדת אותנו באיזו התלהבות עלינו לנהל את המאבק הזה. פעילים בימי בחירות לא יוותרו על שום מאחז ועל שום מצביע פוטנציאלי. הם יילחמו כאריות על כל קול, מתוך תחושה שכל קול יכול להיות מכריע. כך בדיוק עלינו לנהל את המלחמה הפנימית. להילחם על כל מצווה ועל כל רגע של תפילה או תורה. לדחות כל הרהור עבֵרה וכל פיתוי של יצר הרע. לחוש שכל מעשה קטן שלנו מכריע את הכף.

ותורת החסידות מלמדת שהקב"ה מבזבז את כל האוצרות בעבור הניצחון במלחמה, והוא נותן לנו את כל הכוחות ואת כל השפע הדרוש כדי שנסיים את המערכה הזאת בניצחון, עד ש"והיה ה' למלך על כל הארץ".