קיבלנו אתגר שלא היה כמותו אלפיים שנה – להראות לעולם כולו איך מתנהלת מדינה יהודית, שתורת ישראל ומצוותיה נר לרגלה: ההתחמקות מהדיון הזה גורמת לאבדן המשמעות האמיתית של קיומנו בארץ-ישראל. כשאתה שואל כיום צעיר בישראל מה קושר אותו לארץ, אתה נענֶה במשיכת כתפיים ובתשובות סתמיות ● המאמר השבועי מאת הרב מנחם ברוד המתפרסם ב"שיחת השבוע"
בה' באייר, לפני שישים וחמש שנים, הוכרזה ההכרזה: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל". כיום ממשלת ישראל תובעת גם מהצד הערבי להסכים שמדינת ישראל היא 'מדינה יהודית'. אבל האם אנחנו עצמנו הגדרנו אי-פעם מה משמעות המושג הזה – 'מדינה יהודית'?
יש הסבורים ש'מדינה יהודית' היא מדינה שרוב תושביה יהודים. אבל מדינה כזאת עדיין איננה 'מדינה יהודית'; לכל היותר היא 'מדינת יהודים'. המושג 'מדינה יהודית' משמעותה שהמדינה מממשת ומיישמת את התכנים והערכים שנושא עמו העם היהודי לדורותיו.
באין חזון
הדיון הציבורי בארץ ממוקד בדרך-כלל בדיונים נקודתיים, בשאלות פרטניות. מדברים על העצים ואין רואים את היער. אבל דיון אמיתי צריך להעמיד לנגד עיניו את התמונה הכוללת – באיזו מידה אנו מתקדמים אל היעד של 'מדינה יהודית' או מתרחקים ממנו.
למעשה, הקמת המדינה מטילה עלינו אחריות כפולה ומכופלת. במשך כל השנים, מאז החורבן והגלות, יכולנו להביא את התורה ומצוותיה לידי ביטוי בחיים הפרטיים בלבד. לכל היותר היה אפשר להציג מודל חיים של קהילה יהודית שחיה על-פי התורה. אבל כאן קיבלנו אתגר שלא היה כמותו אלפיים שנה – להראות לעולם כולו איך מתנהלת מדינה יהודית, שתורת ישראל ומצוותיה נר לרגלה.
ההתחמקות מהדיון הזה גורמת לאבדן המשמעות האמיתית של קיומנו בארץ-ישראל. כשאתה שואל כיום צעיר בישראל מה קושר אותו לארץ, אתה נענֶה במשיכת כתפיים ובתשובות סתמיות. אפילו ערכים בסיסיים של קשר נפשי ושל אהבה לארץ-ישראל, שהיו נטועים בנשמתו של כל יהודי בדורות עבר, כמעט נעלמו מהשיח הציבורי.
אבדן הערכים הזה משפיע על התנהלותן של כל המערכות. בספר משלי נאמר: "באין חזון ייפרע עם". 'חזון' אין משמעותו תכנית לטווח ארוך, אלא מערכת ערכית, במובן של חזון נבואי. כאשר בלבבות לא מפעמים ערכים, שמכוחם אמורים בני-האדם לפעול, נשארים רק האינטרסים האישיים, ובמהרה הציבור מואס בהתנהלות זו.
החזון האמיתי
הכרסום בזיקה היהודית הוא תוצאה בלתי-נמנעת מההתנכרות לתכנים יהודיים אמיתיים. גדֵל כאן כבר דור רביעי של ניתוק מיהדות אמיתית, מערכים יהודיים מקוריים, מהכרת המורשת היהודית. מה הפלא שהמושג יהודי מאבד ממשמעותו.
הגענו לנקודה קריטית שבה התפוררות הערכים מסכנת את עצם יכולתנו להתקיים מול הסכנות האורבות לפתחנו. זו שעה שבה כל אנשי האמונה, שערכי היהדות מפעמים בליבם ושיש בהם זיקה אמיתית לעם-ישראל ולארץ-ישראל – חייבים להתגייס לפעולה דחופה של החדרת הערכים הללו להמוני בית-ישראל, ובעיקר לדור הצעיר.
חייבים להעמיד בראש סדר-היום הציבורי את התוכן והמשמעות שיש לצקת למושג 'מדינה יהודית'. מזה ייגזרו ממילא דמותה של השבת, מיהו יהודי, כיצד מתחתנים ומתגרשים, איך ראוי להתייחס למסתננים ולעובדים זרים ועוד.
ובראש כל השאיפות יש להעמיד את התפילה לחזון האמיתי של העם היהודי – "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", בגאולה האמיתית והשלמה.
