רקע אישי

"גדלתי בעיר רחובות, עד גיל שלוש גרנו באזור התחנה המרכזית הישנה. לאחר מכן, לאחר גלגולים וחיפושים, עברנו לגור בעיר נס ציונה. את שירותי הצבאי עשיתי בנח"ל ולאחר שירות קשה ופציעה במהלך קורס מ"כים שוחררתי מהצבא. למרות שהבית בו גדלתי לא היה בית דתי, וחוץ משתי פעמים בחיי, מעולם לא דרכה כף רגלי בבית כנסת, תמיד הייתי רואה את עצמי כאדם 'רוחני' ומחפש אחר משמעות ועומק בחיים. באופן טבעי מבחינתי, לאחר שחרורי מהנח"ל התחלתי ללמוד את תחומי ה'ביו אנרגיה', מדיטציות ועוד שיטות רוחניות שונות ומשונות, כמובן שלא ידעתי שהעיסוק בתחומים אלה בדרך כלל הינו איסור הלכתי חמור…"

סבי ז"ל והמלך עבדאללה

"אני מאמין שחזרתי לשורשים בעיקר בזכות 'זכות האבות' שיש לי, שכן סבי עליו השלום הרב משה דהן שימש בקודש כטוען רבני מהשורה הראשונה בעיר הקודש ירושלים וראש עדת המערבים בעיר. בנוסף לכך פעל סבי רבות למען יושבי ארץ ישראל, והיה מקושר לכל הצמרת הממשלתית בארץ. למשל, ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, שלח את סבי באופן אישי כנציגו מול עבדאללה מלך ירדן. הפגישה התחילה בהצלחה וסבי ז"ל שהיה בקיא ביותר בשפה הערבית, עשה על מלך ירדן רושם רב עד שהלה ביקש ממנו שיישאר לתקופה בארמון המלוכה ואכן סבי נשאר למעלה מהמתוכנן לשיחות בנושאים שונים עם מלך ירדן ונקשר ביניהם קשר חם עד כדי כך שסבי אף שכנע את מלך ירדן למכור לו את עבר הירדן המזרחי בכסף מלא! תוכנית שלצערנו בוטלה בעקבות התערבות של גורמים בממשל שחששו מהמהלך ומהתגובה הבינלאומית שהוא עלול להוביל. בין היתר, סיפר לנו סבי, שבנו של המלך, הנסיך ויורש העצר, הילד חוסיין הצעיר היה נוהג לשבת על ברכיו של סבי ומאזין לסיפורים שסבי היה מספר לו, כאשר הילד מרותק למוצא פיו של סבי. בנוסף, סבי רכש אדמות רבות מערבים באזור ירושלים – 'שכונת נוף הרים' ו'שכונת בית הכרם' ומכרן ליהודים במטרה לגאול אדמות אלו.

בסופו של דבר סבי עשה הרבה למען עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל ואני מאמין שזכויות אלו הן שהיו לזכותי שאתקרב לבורא עולם."

החלטתי ללמוד

"תהליך התקרבותי ליהדות התחיל עם גילוי ה'מחלה' אצל אמי שלי ז"ל ובפרט לאחר פטירתה מן העולם. לא ידעתי כלום על קדיש ותפילות שעושים למען הנפטר. עד אותו יום ששינה את חיי.

ישבתי לי בבית הוריי, דבר שעשיתי הרבה לאחר פטירת אמי ז"ל, כסוג של התמודדות עם החיים החדשים בלי אמא בבית בו אמא תמיד הייתה – והיה זה דבר מאתגר וקשה מאד.

היציאות הבודדות שלי מהית היו מידי כמה זמן שחרר קרוב שלי היה מגיע לבקר אותי ו'מוציא אותי בכח' החוצה למסעדה באזור על מנת לאכול משהו ולהתעודד מעט.

באותו היום ישבתי בבית ושמעתי את פעמון הרוח שבחצר הבית משמיע קולות חזקים, קמתי מיד ויצאתי לראות מה קורה בחצר.

איך שיצאתי לחצר ראיתי שהפעמון מכה הלוך ושוב,, ימינה ושמאלה – מיד הבנתי שהחבר שלי 'עושה לי קטע' ובטח הוא זה שהפעיל את הפעמון ורץ להתחבא עד שאבוא.

עברה כמעט דקה – ושתי 'נורות אדומות' נדלקו לי בראש:

א. את החבר אני לא מוצא

ב. הפעמון לא מראה סימנים שהוא נחלש אלה ממשיך להתנועע בחוזקה כמעט דקה שלימה. אפילו בדקתי לראות אולי החבר מסתתר ומושך בחוט שמניע את הפעמון…. אבל לא…

הבנתי שמשהו 'על טבעי' מתרחש פה ושאלתי בלי לחשוב פעמיים:

'אמא! מה את רוצה ממני?'

ומיד שמעתי צעקה בתוך הראש לי שעונה לי:

'קדיש!'

הייתי בשוק…

לאחר ההתגלות ה'על טבעית' שחוויתי, הגעתי לבתי כנסת שהיו סמוכים לביתי והתחלתי להגיד קדיש, הייתי מבולבל בהתחלה אבל כעבור זמן מה התחלתי להבין את סדרי התפילות, מה בא לאחר מה, מתי מגיע זמן אמירת הקדיש ואיזה סוג קדיש אומרים בכל פעם.

אין לי ספק שפטירת אמי גרמה לי לחקור ולחפש יותר את משמעות החיים לא בהודו או במנזרים של טיבט אלא פה קרוב על יד הבית, ומצאתי.

את תחילת תהליך התחזקותי עשיתי בבית כנסת תימני, שם למדתי להתפלל כתימני למהדרין."

הקשר שלי לחב"ד נס ציונה

"יום אחד בעודי מבקר בעיר הקודש ירושלים, פגשתי יהודי ספרדי, עד היום אינני יודע מי הוא, שאמר לי "מה? אתה מנס ציונה? אתה חייב לבקר בבית חב"ד!" הוא אמר זאת בהתלהבות רבה שסחפה אותי לנסות ולראות מה הוא ה'בית חב"ד הזה'…

נכנסתי לבית חב"ד שהיה אז ברחוב רוטשילד, פגשתי את הרב שגיא הר-שפר ומאז נוצר ביננו קשר בל ינתק.

התרשמתי מאד מהרב שגיא שבקלות היה יכול להיות איש עסקים מצליח אך בחר להתמסר לחלוטין לרבי ולשליחות בעיר נס ציונה.

כיום אני חסיד של הרבי. גר במעלה אדומים ומשתדל לפעול לקרב כמה שיותר את ביאת המשיח."