האבל בימים האלה איננו זיכרון היסטורי בלבד לימים כואבים בדברי ישראל. אכן, תשעה באב הוא יום מר, שבו פקדו אותנו אסונות רבים – מחטא המרגלים, דרך חורבן הבית הראשון והשני, נפילת ביתר, העלאת המחרשה על ירושלים, גירוש ספרד, ועד הרס יישובי חבל עזה אך לפני שמונה שנים; אולם אנו מתאבלים לא רק על אירועי העבר אלא על הגלות העמוקה שבתוכה אנו שרויים כאן ועכשיו.

המשמעות האמיתית של גלות וחורבן היא מצב שבו הדברים נהפכים, הסדר הנכון משתבש, מה שצריך להיות למעלה נופל למטה, ומה שראוי לו שיהיה למטה עולה פתאום למעלה. את היפוך הסדר הזה אנו יכולים לראות בכל תחומי החיים, האישיים והציבוריים.

הסדר הנכון

הסדר הנכון הוא שעם ישראל הוא 'עם סגולה', העם שבורא העולם בחר מכל אומה ולשון כדי לתת לו תורה ומצוות ולעשותו 'אור לגויים'. הסדר הנכון הוא שאומות העולם יכירו בתפקידו החשוב של העם היהודי, יסייעו לו ויושפעו ממנו. בגלות הכול הפוך. הגויים רודפים את היהודים, משפילים אותם ומטפחים שנאה כלפיהם.

גם במובן הזה הגלות עודנה בתוקפה. ראו איך העולם כולו מרשה לעצמו להטיף מוסר לעם היהודי. הם מתייצבים כמטיפים בשער, כמי שרוממות ערכי הצדק והמוסר בפיהם, ושוב ושוב מפנים לעברנו גינויים ומנסים להציג אותנו – הנרדפים – כאכזרים, ככובשים וכמשעבדים.

היפוך הסדר הזה קיים גם בתוך עם ישראל עצמו. הסדר הנכון הוא שלומדי תורה צריכים להיות מקור להערכה ולהערצה, ושהמוני העם יכבדו את מי שמוסרים את נפשם על לימוד תורתנו הקדושה. יהודים שמתנזרים מהבלי העולם, מקפידים על קלה כחמורה וכל שאיפתם להתעלות במישור הרוחני – צריכים להיות אות ומופת לכל יהודי. תחת זאת הם מושמצים במגוון כינויי גנאי, ויש המטפחים שנאה כלפיהם.

והאמת היא שמקור הכול הוא הגלות הפנימית. גם בתוכנו פנימה, בתוך נפשו של כל אחד ואחת מאיתנו, קיים היפוך הסדר הזה. מן הראוי היה שהרוחניות תהיה עיקר והחיים הגשמיים טפל. שמשאת נפשנו תהיה למלא את שליחותנו ותפקידנו בעולם הזה, ואילו ענייני החומר לא יהיו אלא צורך הכרחי ותו לא.

אבל מכיוון שהגלות הפנימית עודנה בתוקפה, אנו מתלהבים ומתרגשים מדברים ארציים וחומריים, ואילו התפילה, לימוד התורה וקיום המצוות נעשים תכופות כמצוות אנשים מלומדה, מילוי חובה בלבד.

מבט אל הר הבית

ההמחשה לכך היא היפוך הסדר השורר בהר הבית. המקום המקודש ביותר לעם ישראל נתון ביד זרים. בית-המקדש חרֵב, ואין אנו יכולים לשפוך שיח אלא ליד שרידיו; ואילו שונאי ישראל מתהלכים כבעלי-הבית על מקום מקדשנו, חופרים והורסים ככל העולה על רוחם, ומעצימים את אחיזתם במקום שהוא ציפור נפשו של העם היהודי.

על כל אלה אנו אבלים בימים האלה, אך האבל עצמו מבהיר כי יודעים אנו שזה מצב משובש ומהופך סדר, וכי הדברים צריכים להתנהל בסדר הנכון. על כך אמרו חז"ל "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה", כי עצם האבל מבטא את האמונה והתקווה לגאולה הקרובה, במהרה בימינו.

 
הר הבית, המקום המקודש ביותר לעם ישראל, נתון ביד זרים (צילום: Godot13 )