רקע

"נולדתי בנס ציונה. בתחילת חיי התגוררה משפחתי ב'יד אליעזר' של לפני שישים שנה, היכן שהיום ממוקמת שכונת 'גבעת הצבר'. אני זוכר כיצד כל האזור שהיום הינו בנוי ומסודר למגורים, היה מלא בצריפים של ערבים ועצי סברס רבים. את לימודיי היסודיים עשיתי בבית הספר 'ממלכתי ב'' אשר היום נקרא בשם 'אשכול'. בהמשך עברתי הכשרה מקצועית במכניקה עדינה.  יותר מאוחר עם גיוסי לצבא שירתתי כמפקד כיתה בהכשרת טירונים, בחיל הצנחנים."

זיכרון מיוחד

"עם התחממות גבול ישראל-לבנון בשנת תשמ"ב (82), רגע לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה המכונה מלחמת 'שלום הגליל' הוצבתי כלוחם מילואים ביחד עם חיילים רבים על גבול לבנון. כולנו חיכינו לפקודה להיכנס אל אדמת לבנון ככוח ראשון ולא היה אחד שלא היה מודאג מאשר עתיד להיות. בעודנו ממתינים הגיעו חסידי חב"ד עם רכב מיוחד המכונה 'טנק המצוות' וחיזקו את רוח החיילים.  החב"דניקים חילקו לכולנו ספרי תהלים ומטבעות מיוחדים לצדקה כפי הוראת הרבי מליובאוויטש." 

עוברים דירה

"בעודי בגיל צעיר, עברה משפחתי דירה לרחוב בורוכוב בעירנו נס ציונה, דבר שהוביל את אבא שלי, מנדל זמש ז"ל להכיר את בית הכנסת השכונתי ברחוב בן-גוריון המכונה 'הפרוגרסיבים'. 

אני זוכר כנער צעיר, לפני קרוב לחמישים שנה, כיצד הלכתי ביחד עם אבי ואמי ז"ל לבית הכנסת בשכונה שלנו לחגוג את בר המצווה שלי, אני זוכר אף כיצד הגבאי העניק לי סידור מתנה.

עם כל זאת, אבא שלי תמיד היה יותר מחובר לבית הכנסת ולתפילות ממה שהייתי, עד אותו יום בו הקשר שלי לבית הכנסת ולתפילות קיבל תפנית חיובית." 

התפנית

"עם פטירת אמי ז"ל התחלתי לפקוד יותר את בית הכנסת ברחוב בן-גוריון. שנה לאחר מכן,  עם פטירת אבי ז"ל המשכתי להגיע לתפילות.

בעקבות השנתיים הללו הכרתי מקרוב את בית הכנסת ועם בוא הרב מנחם פלדמן מחב"ד לשמש כרב המקום אף התחברתי יותר לבית הכנסת מתוך התרשמות עמוקה מה'אהבת ישראל' אותה מקרין והיכולת שלו לאחד את כולנו כקהילה בעזרתו של הגבאי המסור ר' משה וידר. כיום, לאחר קרוב לחמישים שנה בהם הכרתי את בית הכנסת רק מרחוק, אני יכול להעיד שכמו רבים מהמתפללים אני מרגיש כ'בן בית' כאשר בית הכנסת הינו חלק בלתי נפרד ממני."