שאלה זו, חייבת להטריד אותנו מידי יום ביומו, כל עוד לא זכינו לביאת והתגלות משיח צדקנו, אך במיוחד צריכים אנו לשים דגש לכך בימי "בין המצרים" בהם אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש. כבר אמרו חכמנו זכרונם-לברכה: כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו.

"וידבר אלי האיש בן אדם ראה בעינך את תבנית הבית ומדותיו וצורתו, ובאזניך שמע את כל דיני הקרבנות, חנוכת הבית והמזבח וכו', ושים לבך לכל אשר אני מראה אותך כי למען הראותכה הבאתה הנה מבלל, הגד את כל אשר אתה רואה לבית ישראל"

(יחזקאל פרק מ פסוק ד)

הר הבית היה מוקף חומה, חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, רובו מן הדרום רוב השטח הפנוי היה בדרום, שני לו מן המזרח השטח הפנוי השני בגודלו היה במזרח, שלישי לו מן הצפון השטח הפנוי שבצפון היה שלישי בגדולו, מיעוטו מן המערב. ולכן מקום שהיה רוב מדתו השטח הפנוי, שם היה רוב תשמישו. היה המקום המשמש הכי הרבה את באי הר הבית.

(מסכת מידות פרק ב' משנה א)

מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקורבנות, וחוגגין אילעו שלוש פעמים בשנה בשלושת הרגלים בהם אנו מצווים לראות את פני ה', שנאמר: ועשו לי מקדש. וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה זמני, שנאמר: כי לא באתם עד עתה וגומר, "אל המנוחה ואל הנחלה" – ודרשו חכמנו "אל המנוחה" זו שילה ו"אל הנחלה" זו ירושלים.

(רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק א' הלכה א')

לאור דברי הפסוק "ציון במשפט (תורה) תפדה ושביה בצדקה", הרי שבנוסף להוספה בלימוד תורה, יש להוסיף בימים אלו גם בנתינת הצדקה. הדברים אמורים – הן לימוד התורה והן ההוספה בצדקה – לכולם, אף לנשים ולילדים.

באתר מכון המקדש מידע מפורט על בית מקדש השני, צורתו וכליו.