דון פרננדו אגולר היה המנצח המרכזי ומנהלה בפועל של התזמורת הפילהרמונית של ברצלונה. למרות עיסוקיו הרבים, דאגה אחת הטרידה את מנוחתו: כיצד מארגנים תקיעת שופר כדת וכדין לכל קהילת האנוסים הגדולה בעיר ובסביבה. ראש-השנה מתקרב ובא, והמרתף צר מלהכיל את כמות המבקשים לשמוע קול שופר. מה גם שהסכנה גדולה, ואירוע משמעותי שכזה עלול לדלוף הלאה ולהעמיד בסכנת חיים מאוד אנשים!

המוח היהודי לא מאכזב. כחודש לפני ראש-השנה כוסתה ברצלונה כולה במודעות ענק, המבשרות לקהל הרחב על מופע מיוחד של כלי נשיפה בניצוחו של דון אגולר. המופע יתקיים באמפיתאטרון הגדול של העיר, בהשתתפות ראש-העיר, ראשי הכנסיה והאנקווזיציה, ואורחים רבים וחשובים אחרים.

ראש-השנה. 12:00 אחרי הצהריים. האמפיתאטרון הגדול של ברצלונה. קהל אלפים מתכונן למופע הענק. מימין מושביהם המיוחדים של ראשי העיר והכנסיה, ומשמאל מושביהם המיוחדים של האנוסים: הרופאים, השופטים ואנשי המדע של העיר. ובתווך ערב-רב, של יהודים ושאינם, מחפשי מוזיקה ומבקשי מצוות תקיעת שופר.

ובאותו הרגע, נעמד דון אגולר במרכז הבמה, לוחש את ברכת התקיעות, ומוביל את המופע המיוחד בקצב החדש: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה. וכך מאה קולות על הסדר. אמרו חכמים: מעולם לא בלבל אדם את השטן כאותן תקיעות של אנוסי-ברצלונה. השטן עצמו ישב שם, וכלל לא חש כיצד מרמים אותו ועובדים את הבורא.

–

חודש מרחשוון מסמל  את האפרוריות של השגרה. החולין שאחרי הקודש. השקט שאחרי סערת החגים של חודש תשרי. עושה הרושם שהשקט של מרחשוון נובע מהיותו 'מר' ועצוב, אך האמת היא שהשקט הוא שקט תעשייתי. שקט של פעילות ועבודת ה' על-אמת, בעקבות החגים, ואחריהם.

והחודש הזה פותח בקריאת פרשת נח. מים הם כידוע סמל של חיים. מבול הוא סמל של בלגן בחיים. של בוקה ומבולקה, של לחץ בעבודה, של טרדות ובעיות, שהחיים מביאים אתם יחד. עלול אדם לחשוב כי המבול הזה מפריע וסותר לעבודת השם של היהודי. מלמד אותנו נח, כי אם רק תשכיל לבנות תיבה, "תיבה" – אומר הבעל-שם-טוב – "הם תיבות התורה והתפילה". אם ניכנס נכון לתוך התיבה, ונדע להתנתק לשעה קלה מהמבול שבחוץ. אז יתברר כי המבול  המאיים כולו, אינו אלא תזמורת רקע לתקיעת השופר. "ותרם התיבה מעל המים" – מי המבול מרימים את התיבה, ונושאים אותה על כפיהם אל-על.

ובשפה פשוטה: עבודת השם מתחילה כשמקפלים את התפילין, ויוצאים מבית הכנסת לעבודה. העבודה איננה כורח, והיא איננה עבור הפרנסה – זה רווח נקי. העבודה היא ההזדמנות שלנו לעבוד את השם. כשלא גונבים, לא מרמים, ומהווים דוגמה חיה ליהודי עובד השם – הופכת העבודה והפרנסה לגלי מבול המרימים את התיבה שלנו לגבהים בלתי יאומנו.

שבת שלום!