שלמה יצחקי – רש"י – מפרש התורה והתלמוד. ומכונה "פרשנדתא (מפרש-הדת); נולד בעיר טרוייש (Troyes) בצרפת בשנת 1040, ומת ביום ה' כ"ט תמוז ד"א ס"ה (1105). רש"י נולד בשנה שמת רבינו גרשום מאור הגולה, אמו של רש"י הייתה אחות ר' שמשון מתלמידי רבנו גרשם מאור הגולה.
רש"י למד בישיבה של "חכמי לותיר" שיסד ר' גרשום מאור הגולה, ועמד בראשה אחריו ר' יעקב בר יקר, שהיה רבו המובהק של רש"י. רש"י קראו מורי הזקן (סוכה ל"ה:), ובכל מקום שהזכיר רבו סתם כוונתו לר"י בר יקר. לאחר פטירת ר' יעקב בר יקר בשנת 1064, למד אצל רבי יצחק בר יהודה, ואחר כך למד אצל ר' יצחק הלוי בווירמייזא (ביצה כ"ד: ). ואצל חכמי לותר האחרים.
בהיותו כבן עשרים עזב רש"י את ביתו ואת אשת נעוריו וגלה למקום תורה. עסק בתורה מתוך הדחק. סיפר על עצמו דברים אלה:
"בדברים אשר הגיתי לפני מלמדי, כי חסר לחם ועדי לבוש ורחיים על צוארי שמשתי לפניהם" (הפרדס לרש"י עמ' 49-34).
בהיותו כבן כ"ה הקים ישיבה בעיר מולדתו. שמו יצא לתהלה בין גדולי החכמים, ומכל ערי אשכנז וצרפת הריצו אליו גדולי הדור שאלות רבות בתלמוד. גם מוריו הרבו לשבחו ולפארו במכתביהם אליו.
ר' יצחק הלוי כתב לרש"י:
"אין הדור יתום שאתה שרוי בו וכמוך ירבו בישראל".
רש"י היה הרב והמורה בקהלת טרוייש והגליל. תלמידים רבים נהרו לבית מדרשו של רש"י בטרוייש, וכולם ראו בו ממלא מקום חכמי לותיר ששמשו בבית מדרשו של רגמ"ה.
"שפתותיו שמרו דעת ותורה נתבקשה ונתקדשה ונדרשה מפיו, תורת אמת הייתה בפיהו, בשלום ובמישור הלך, והעמיד לעולם רגל שלישי והגדיל תורה והאדיר" (הראב"ן סי' ק"ו דף ל"ו ע"א).
לרש"י היו שלש בנות (תמים דעים סי' קמ"ד),
הגדולה נישאה לרבנו מאיר בן שמואל מרוטברג,
והשניה לר' יהודה בר נתן,
והשלישית לרבינו אפרים,
נכדיו, בני רבי מאיר מרוטנברג הם רשב"ם [רבי שמואל בן מאיר], רבינו יעקב תם וריב"ם.
בין תלמידיו היו ר' שמעיה, ר' יצחק ב"ר אשר הלוי, ר' נתן המכירי ואחיו ר' מנחם המכירי, ור' שמחה מויטרי ור' שמעון.