"קיץ, חום אימים, רוב האנשים בשעות אלו מעדיפים להסתגר בבית הממוזג עד יעבור זעם, אבל אצל הדסה (שם מלא שמור במערכת) לא כך הדבר.

למרות החום וגילה הלא צעיר, היא מגיעה באופן קבוע לבית חב"ד, רחוב ביאליק 2, על מנת להתנדב ולסייע בעבודות השונות, בבית חב"ד.

קשה לה לעבוד עקב גילה ועל כן היא תורמת את זמנה בעבודות משרדיות במקום.

היה זה בימי ספירת העומר של שנת תש"ע, העבודה היתה רבה וכן גם התכונה וההתרגשות בקרב שליחי ופעילי בית חב"ד לקראת תהלוכת הילדים הגדולה העומדת להיערך כבכל שנה בל"ג בעומר.

אחת המזכירות שמה לב לשקט של הדסה ועל פניה אשר משום-מה לא הקרינו שמחה ובטחון כהרגלה.

שיחה קצרה עמה גילתה שבתה של הדסה בישרה לאחרונה להוריה שהרופאים גילו אצלה את 'המחלה' ר"ל, ומצב הרוח המשפחתי עגום בעקבות כך. המזכירה הביעה רגשות הזדהות והבנה ואף עודדה את הדסה, אך עם זאת, בתוך תוכה ידעה 

שבעיה כזאת היא לא פשוטה לפתרון… רק שלפתע הבזיק במוחה רעיון!

הלא עכשיו כולנו מתכוננים לתהלוכת ל"ג בעומר, אמרה להדסה בהתרגשות, ומידי כמה זמן נכנסים אנשים ותורמים ח"י רוטל למען התהלוכה כסגולה נפלאה לכל הישועות – תעשי כן למען בתך ואת שמה נשלח לברכה היישר לניו יורק לציונו הקדוש של הרבי מליובאוויטש ובטח נראה בקרוב את ברכת ה'.

הדברים היוצאים מן הלב והביטחון שבו נאמרו נסכו בהדסה השבורה בטחון ועוררו בה אמונת צדיקים ובטחון בבורא.

התרומה הועברה והשם נשלח לברכה. הכל חזרו לשגרת יומם והנושא כאילו נשכח בבית חב"ד.

—

תשע"א, עוד שנה עברה לה בחטף, ובעוד יומיים כבר מגיע היום הגדול, ל''ג בעומר והתהלוכה הגדולה הנערכת כהוראת הרבי מליובאוויטש לכבוד רבי שמעון בר-יוחאי, הכנות שיא בבית חב"ד נס ציונה וכולם עם האצבע על הדופק.

בתוך כל המרתון המורגש במתחם חב"ד נכנסת לה הדסה בהתרגשות גדולה ופונה לחפש בתוך ההמולה את המזכירה, כעבור רגע שעיניה צדות אותה, היא פונה אליה ובין נשימה לנשימה מכריזה: "עברה כמעט שנה ועכשיו זה סופי – ה'מחלה' של הבת שלי – נעלמה כליל."