באחד הימים נכנס אלי זוג למשרד, הוא ישראלי, היא יהודיה אירופאית. הם חושבים על חתונה ובאו לברר ולשמוע איך ומה.

כבר כשהתחלתי להסביר מה מצופה מהם, הוא מיד ציין שהוא כבר יודע הכל. חבר של בן דוד שלו חזר בתשובה, אח שלו היה באומן לפני שנתיים וסבא שלו, איך לא, היה רב.

אני רק חייכתי ואמרתי לעצמי 'תסמונת נעשה ונשמע'.

'נעשה ונשמע', הוא אמר, 'זה מה שהיהודים אמרו בהר סיני, נכון?'.

כן, עניתי, נעשה ונשמע זה מה שאמרנו כשקיבלנו את התורה, אבל 'תסמונת נעשה ונשמע' זה מה שאתה עושה עכשיו.

בחיוך ובנועם סיפרתי לו על האינטרפרטציה שעשינו במשך השנים ל'נעשה ונשמע' – במקור, הרי, זה ביטוי לציות לה' וקבלת התורה ללא עוררין. ואילו אנו, במשך השנים הפכנו את זה ל 'קודם נעשה מה שנראה לנו, ואז נשמע מה שיש לך לומר'.

למזלי, הבחור הבין אותי מיד, ומאותו רגע הקשיב ברצינות.

אני הכרתי על בשרי את 'תסמונת נעשה ונשמע', כשקניתי לראשונה ארון באיקאה. כישראלי גאה, לא חשבתי שלשוודים מאיקאה יש מה ללמד אותי. בניתי – 'עשיתי' את הארון, ואז כששמתי לב ש'אפעס' הוא קצת מתנדנד, פתחתי את חוברת ההוראות ו'שמעתי' את הטעויות שהיו לי בדרך. פירוק הארון והרכבתו מחדש, תוך סינון חוות דעתי הכנה על השוודים, לימדו אותי בדרך הקשה, שצריך קודם כל לשמוע ולהקשיב, לנסות להבין ורק אז לעשות.

חברים, חג השבועות בפתח, 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע' אמרו אז בני ישראל. 'נעשה ונשמע' נאמר גם אנו בחג השבועות, כשנבוא עם צאצאנו לשמוע את 'עשרת הדברות' ולקבל את התורה מחדש, רק בבקשה, שימו לב לא לבלבל בין 'נעשה ונשמע' לבין 'תסמונת נעשה ונשמע'.

מלב אוהב אתכבד לאחל לכולנו 'קבלת התורה בשמחה ובפנימיות'.