כ-1400 שנה לאחר חטא העגל. לאחר תקופה ארוכה של מצור על ירושלים, הובקעה חומת העיר. החורבן החל ושיאו התחולל שלשה שבועות מאוחר יותר, בתשעה באב, עם חורבן בית המקדש. הפורענויות שארעו לעם ישראל ביום זה לא הסתכמו בכך וחז"ל מנו (בפרק הרביעי של מסכת תענית) עוד מאורעות קשים שארעו בי"ז בתמוז:

בוטל התמיד – בבית המקדש היו מקריבים בכל יום קרבן תמיד בבוקר ובשעות בין הערביים. בימי המצור של היוונים על ירושלים לא נותרו בעיר כבשים לצורך הקרבנות, והיו משלשלים מבעד לחומה שתי קופות של זהב ותמורתן העלו להם היוונים שני כבשים. בי"ז בתמוז החליטו היוונים להפסיק את אספקת הכבשים וכך הושבתה כליל מלאכת הקודש בבית המקדש.

אפוסטומוס שרף את התורה – היה זה אחד מנציבי יון שרצה לשבור את רוחו של העם היהודי והחליט לפגוע בתורתו. הוא לקח ספר תורה, ביזה אותו ואחר כך קרעו ושרפו.

הועמד צלם בהיכל – יש האומרים שמדובר באליל יוני שהועמד במקדש ויש המשערים שמדובר במנשה המלך שהיה שופך דמים ומסית את העם לעבוד עבודה-זרה. לשיא חוצפתו הגיע כשהעמיד בי"ז בתמוז את פסל עבודה זרה בהיכל ה’.

פורענויות אלו הביאו את חכמי ישראל לקבוע את היום הזה כיום צום ותפילה. זהו הזמן המתאים לעריכת חשבון נפש ועשיית תשובה. היהודים בטחו בחומה ובמבצרים החזקים שסבבו את ירושלים אולם כאשר עזבו את התורה ולא קיימו את אשר כתוב בה, לא יכלה החומה להיות להם למגן ומחסה. לכן דוקא בימים אלו יש לחזק את "חומת" היהדות ואז יהיה ה’ לנו ל"חומת אש" סביב, להגן עלינו ולהאיר את דרכינו.

דיני צום י"ז בתמוז ומנהגיו:

הצום מתחיל מעלות השחר ומי שרוצה יכול להשכים קום לפני שעה זו כדי לאכול ולשתות, אם אינו נוהג בכל יום לשתות מיד בקומו בבוקר, צריך להתנות לפני שוכבו לישון שאינו מקבל עליו את התענית עד עלות השחר.

שלא כמו יום הכיפורים ותשעה באב אין איסור ללכת בנעלי עור. אומנם אין גם איסור רחיצה וסיכה בי"ז תמוז אך ראוי לאדם בריא להחמיר בכך. אין לשטוף את הפה במים וגם לא לטעום ממאכל כלשהו אפילו אם יפלוט אותו מיד אחר כך.

מי ששכח ואכל בצום, יפסיק לאכול מיד ברגע שנזכר וימשיך לצום עד סוף היום.

בתפילת שחרית מוסיפים באמירת "סליחות" מוחדות ותפילת "אבינו מלכנו" ובתפילת שמונה עשרה (עמידה) של מנחה מוסיף כל הציבור את תפילת "עננו" (בשחרית מוסיף תפילה זו רק החזן בחזרת הש"ץ). בשחרית ובמנחה קוראים בתורה מספר שמות את הקטע המתחיל בפסוק: "ויחל משה את פני ה’ אלוקיו" שנאמר בעקבות חטא העגל, ובמנחה מוסיפים לקרוא את ההפטרה הלקוחה מספר ישעיהו ומתחילה בפסוק "דרשו ה’ בהמצאו".