הלוחם בקרב  נושא על עצמו ערכות שונות ומגוונות המורכבות מציוד פיזי ונפשי. כלי נשק שכפ"צ וקסדה מחד, והמון עוצמה נחישות ושכנוע פנימי בצדקת הדרך, מאידך.

אך ישנה תכונה הבאה אוטומטית לכל מי שעובר את קו וגדר הגבול ונכנס אל תוך שטח הלחימה והאש. שם הנפש עוברת אוטומטית  למצב דריכות. מילה בודדת זו כוללת בתוכה עולם ומלואו. זהו מושג מלא חיים, שבו כל האנרגיה שבאדם עירנית ועומדת היכון. במצב כזה האדם זמין ליכולות שליפה של כל כשרון ואופציה אפשרית, בכל נקודת זמן באופן מיידי, וללא צורך בחשיבה מיותרת ומסורבלת.

דריכות מלשון דרך. בניגוד למצבי שגרה מסויימים באים האדם יכול להיות מרוכז  פחות במה שעומד מסביבו ובדרכו, ולחיות יותר בסוג של שינה רוחנית ונפשית ,לחיות בתוך בועה עצמית מנותקת מהמציאות. לעומת זאת במצבי חירום ולחימה האדם דרוך כולו במה שקורה סביבו, בכל דבר שזז ובכל תכונה כלשהי שקורה באיזור. הוא יודע שלכל תנועה יש משמעות של מחיר/הצלחה ברמה של חיים.

מה שנכון  בלחימה , יכול לעבוד כל השנה. בכל תחום. ובודאי  חשוב להפעיל זאת בתחום הרוחני.

המצב האידיאלי שאליו צריך לשאוף היא דריכות מקסימלית בכל ההנהגה היומיומית הרוחנית מתוך תובנה שלכל רגע בחיים ולכל פעולה ולו הקטנה ביותר יש משמעות אלוקית וגלובלית.

 מעבר להישגים משמעותיים ותוצאות אפקטיביות שיש לאדם במצב זה, הרי שגם התחושה הפנימית היא לגמרי אחרת. זרימת חיים דינאמית ועירה, נרגשת בתוך תודעת האדם וזו הרגשה מליאת עוצמה וסיפוק פנימי.

הרגשת הדריכות הרוחנית נובעת מתוך התבוננות עמוקה המביאה כדרך חיים כמה תובנות כוללות:

א. בהיבט הפרסונלי – ההבנה של חשיבותו של כל יחיד וכלל כשרונותיו המיוחדים רק לו, כחלק מהתכנית האלוקית האסטרטגית.

ב. בהיבט המעשי – משמעותה וחשיבותה של שליחות האדם בעולם בכל מעשה דיבור ומחשבה יחיד ובודד, כדבר שיכול להיות לשון מאזניים ולהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות.

ג. בהיבט  השקיפותי – בדיוק כמו תכניות מסויימות בהם אתה יודע שיש בך צפיה און ליין ,ידיעה זו גורמת לאדם אוטומטית להתנהג אחרת. כך עצם הידיעה ששוויתי ה' לנגדי תמיד, יש בה משום דחיפת האדם לנישת הדריכות, כדי לא לבייש את עצמו ואת הפירמה.