שביעי של פסח הוא חג משמעותי ביותר. הוא אמנם מצטנע בסיומו של חג הפסח אך הוא נושא בחובו את אחד המסרים החשובים ביותר לחיים בכלל ולקידום הרוחני הערכי בפרט.

יציאת מצרים בראשיתה באה לאחר ה’ריכוך האוויי’ של עשרת המכות ובדרבונו של פרעה ומצרים שגרשו אותם כמה שיותר מהר

אך בשביעי של פסח עם ישראל עמד במצב אסטרטגי מסובך ביותר. מצד אחד המצרים בראשות פרעה עצמו רודפים אחריהם במלוא המרץ על ידי הסיירות והאמל"ח הטובים ביותר שהיו להם, ומהצד השני נמצא הים הבלתי עביר.

מה עושים?

בואו נעצור רגע ונדמיין את עצמנו בסיטואציה ההזויה והמתסכלת הזו..

המצב הטבעי וברירת המחדל היא לאבד את הראש ולשקוע בייאוש וחוסר אונים.

מה שקרה בסוף הוא שההנחיה האלוקית הייתה לעשות את הלא יאומן בגדרי הטבע וההיגיון האנושי להיכנס לתוך הים.

עם ישראל גילה הרבה אמונה ואמץ הלכו אחר ציווי ה ובזכות האמונה אכן נבקע הים והם עברו בתוכו בחרבה.

רבותי ההיסטוריה חוזרת.. מסלול החיים בעולמינו המפותל והמאתגר טומן בחובו לעיתים הליכה במסלולים הזויים שגם ה-  waze המשוכלל ביותר לא יודע איך לתמרן ובאיזה שבילים ניתן להגיע, ליעד הקשה עד בלתי הגיוני ומעשי בעליל. כאן נצרך להפעיל את הפרופלור של המסוק ופשוט להמריא מעל לגבולות ההיגיון. ההליכה מתוך אמונה מוצקה המניחה לרגע את השכל ומגוון תחזיותיו הצידה, והולכת בעיניים עצומות ובבטחון מלא אחר ההנחיות האלוקיות.

איך בכל זאת זה מצליח בסוף מה הקאצ’ שמאחורי העניין?

הרעיון הוא מאוד פשוט: העולם הוא רק בבואה של הרצון והחיות האלוקית הזורמת אל תוך העולם לפי ההגדרות של המנהלן הראשי הרי הוא בורא העולם ומנהיגו. הוא יכול ב’אנטר’ אחד להגדיר שחוקי הטבע יתנהלו בצורה מסוימת. אין שום בעיה מבחינתו להגדיר שבשעות הקרובות המים בים סוף יחלקו לשתיים ויעמדו כחומה בצורה ויציבה. ואין לו בעיה שתהיה הצלחה למישהו גם בניגוד להגיון האנושי שהוא עצמו בראו

מה שנדרש מהאדם הוא ההבנה הבהירה שיש בעל הבית לבירה זו. ככל שהוא חי חזק יותר את התובנה הזו, חוקי הטבע מיישרים קו ומתעלים לעיתים אל הלמעלה מהטבע. ואז גם דברים חסרי סיכוי ,הופכים למציאות מוגמרת ויציבה..