לפני מאתיים שנה בעידן הפריצים ברוסיה ובפולין, החיים של יהודי לא היו שווים כלום. אם הפריץ היה רוצה, הוא יכול היה להרוג יהודי בלי חשבון.

יום אחד הפריץ בבעיה, בגן החיות הדוב מת, למצוא דוב חדש יקח לו זמן. מה עושים בינתיים?

מגיעים המבקרים לגן החיות, בלי דוב טוב חסר משהו בגן החיות.

כרגיל, מה הפתרון?

לתפוס את היהודי…

לוקח הפריץ יהודי מהמקום, לוקח את הדוב, מפחלץ את העור שלו, ומכריח את היהודי להתלבש בעור של הדוב ולהיות "הדוב" בגן החיות.

הדוב שלנו יש לו ברירה? אין.

מסתובב בגן החיות, כולם מאושרים הנה הדוב שהיה חולה ובמשך כמה ימים היה מאושפז, חזר לאיתנו. כולם מאושרים.

יום אחד הדוב הולך במרכז גן החיות, והנה אריה אימתני רץ לקראתו. הדוב המפוחד מתחיל לצעוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" הוא שומע את האריה עונה לו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

– – – –

בפרשת השבוע פרשת תזריע, אנחנו לומדים על הטומאות של בני אדם.

בפרשת השבוע הקודמת פרשת שמיני, למדנו על  הטומאות של הבהמות והחיות.

לכאורה, לפי  ההיגיון הסדר צריך להיות הפוך. דבר ראשון האדם שהוא יותר חשוב, ללמוד על הטומאות של האדם, רק אחרי זה מגיע התור של הבהמות והחיות.

למה התורה בוחרת להתחיל בבהמות והחיות, ורק אחרי זה לעבור לטומאות של בני האדם?

המסר הוא אדיר!

לפעמים אדם יכול להיות בעור של דוב, יותר גרוע מחיה.

החיה או הבהמה, הקב"ה יצר לה טבע. היא לא יכולה לשנות את טבעה. לעומת זאת לאדם יש בחירה חופשית. האדם ברצונו יכול להתנהג כמו שצריך ולהיות נזר הבריאה, אבל כנגד הוא גם עלול להתדרדר ולהיות יותר גרוע מהבהמה והחיה.

ניקח את הנאצים, ימח שמם. הם היו עם מתורבת, כביכול. אבל השכל שלהם גרם להם להבין, שישנם כאלו שעדיף שהם לא יהיו בעולם הזה.

הנה, עוד יותר גרוע מהחיה.

בזה שהתורה מקדימה לנו את הבהמות והחיות לבני האדם, זהו תמרור עצור! חשוֹב, האם אתה באמת מתנהג כמו אדם, נזר הבריאה. או שמא חס ושלום יותר קרוב לסוג של הבהמה והחיה?!

שבת שלום ומבורך!

הרב נח סוליש

"חיוך לשולחן השבת" – עם הרב נח סוליש, משלוחי חב"ד בנתניה מוגשת באדיבות "חב"ד שעל אתר" רשת אתרי האינטרנט של בתי חב"ד ומוסדות חב"ד.