באופן טבעי, אדם מאמין כי ככל שהוא יקבל יותר, יאגור ויצבור, הוא יהיה עשיר יותר. מאידך, ככל שהוא יתן יותר, הוא יחסר יותר. 

בעולם העסקים רווח הכלל "win-win", שפירושו הוא: אני מרוויח אתה מרוויח. אני נהנה ואתה נהנה. 

מה ההיגיון בזה? הרי אם אתן לך להרוויח, מה יישאר לי? מסתבר שהעיקרון ’לי בשביל עצמי’ יכול לעבדו רק לטווח הקצר אך לא לטווח ארוך, כי אם אדאג להגדיל את המקום והנפח שלי, אף אחד לא ירצה לעשות עמי עסקים בעתיד וסיכויי הרווח יצטמצמו. מאידך, ייתכן וארוויח כעת פחות כי אתן לך עוד חלק ברווח, אבל בפעם הבאה נרצה שנינו שוב לעשות עסקים ביחד ולהרוויח בגדול. 

לא מעט אנשים  רואים נגד עיניהם הצרכים שלהם עצמם, וכך אין מקום לזולת. בשלב הנוכחי אולי הם הרוויחו משהו, אבל בשלב הארוך הם גרמו לכך שאנשים יתרחקו מהם, כמו גם שם לא-טוב וחוסר מוטיבציה להדדיות ושיתוף. כך אי אפשר לגדול ולהתעצם.

*

נתינה אמיתית לא מחסירה מאתנו משהו. להיפך, בסופו של דבר היא גם תורמת לנו. כשאדם נותן מקום לזולת, הזולת מחזיר לו בחזרה את התחושה הנעימה, ולעתים בריבית מבורכת. 

משום מה, לא מעט אנשים מפרשים את הנתינה והוויתור כחולשה. ’אם הוא נותן ומפרגן לי, משמע הוא נזקק לי. אבל אני אדם חזק’. כולנו אוהבים להיראות ולהישמע חזקים ויציבים.

מסתבר שהחוזקה נמצאת דווקא באנשים שיודעים להעריך את הזולת, את כבודו ואת ממונו. הם אבירי-לב, מציעים ומפרגנים ברוחב יד. הם חשים מספיק חזקים כדי לצאת מ’החומות ההגנה’ שלהם ולהושיט מעצמם לזולת, כי מי שהוא חלש, מתבצר מאחורי חומות הגנה של חוזק מדומה. דווקא החזק האמיתי יכול להרשות לעצמו להעריך את הזולת, את ממונו ואת כבודו. 

מנחם זיגלבוים הינו מאמן אישי למצוינות: 050-3541295 או במייל: eimunmz@gmail.com