הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:

לא פעם אני שומע במפגשי אימון אנשים שמחכים למתנות קטנות שהחיים יזרקו להם: הגרלת הלוטו, אולי ירושה עתידית. ש"המורה של הבן שלי יתחלף ואז הוא יעלה על דרך המלך". יש כאלה שלפעמים מחכים שבת-הזוג "תיקח את עצמה בידיים ותשפר את המצב הזוגי". במילים פשוטות: הסרת אחריות ודרך עוקפת לעבודה קשה. "אינשאללה, שיהיה כבר".

האמת? מותר לחלום, ואפילו כיף לחלום, הבעיה היא שעת היקיצה, כשמתברר שאין ניסים לפי הזמנה, ושום מתנה לא צונחת משמים, ולמען האמת זה די מתסכל. ואז הם מתפכחים גם מהאשליות ומבינים שזהו זהו. ’די, אי אפשר כבר יותר!’

להתנער מאחריות זו משימה קלה ביותר, אבל היא משאירה את האדם עם הבעיות היומיומיות שלו. במקרה הגרוע יותר – הם משאירות את האדם חסר כישורים וניסיון, שכן דווקא האתגרים, והעבודה הקשה, הם אלו שמצמיחים את האדם כדי שיהיה מה שהוא באמת. כי זו האמת, אין ירושות, אין קיצורי דרך – רק עבודה קשה מביאה להישגים.

אדם צריך לדעת ש"אם אין אני לי – מי לי?!" אף אחד לא יעשה את העבודה במקומי. גם כאשר אדם עושה סוף סוף, עליו לדעת שהוא יכול לעשות הרבה יותר, ואל לו להסתפק בבינוניות. לא לנוח על זירי הדפנה.

זאת ועוד – העשיה צריכה להיות באופן מיידי. להפשיל שרוולים ולצאת לעשיה מעצימה. הדחיה עומדת בעוכריו של האדם ומבזבזת את המשאב היקר ביותר שיש לו – הזמן.

בכל אדם יש כוח של מנהיגות, וכדי להתקדם בחיים ולהגיע להישגים, עליו לתפוס מנהיגות וליזום. מנהיגות זו עבודה קשה ותפקיד מאד מחייב, אבל הוא גם מעצים ומרומם.

קחו, חברים, מפתח להצלחה בחיים: להוביל את החיים שלנו, ולא לתת לחיים להוביל אותנו.

מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי למצוינות ולהצלחה. לפניות: eimunmz@gmail.com  ובפייסבוק