שלושה חברים יוצאים לטיול באילת. כל כך מתלהבים מהטיול, שהם נוסעים במהירות גבוהה.  למרבה הצער תאונה קטלנית פוגשת אותם, והם עולים למעלה לשמים.

הם מגיעים למלאך שפוגש אותם בכניסה, אתה לא רואה כמה אנחנו צעירים? זה לא הזמן שלנו בכלל לעלות ללמעלה…

אבל המלאך אומר, מצטער, זה מה יש.

המלאך רואה אותם כל כך מבואסים. "אתם יודעים מה?"

"כדי שתיכנסו לשמים עם מצב רוח טוב, אני מוכן להוריד אתכם להספדים בלוויה שלכם, וכל אחד יכול לבקש מה שהוא רוצה, שידברו עליו בהספד. ככה תיכנסו עם מצב רוח טוב יותר לגן עדן".

"הייתי רוצה שיגידו עליי", אומר הראשון לאחר מחשבה קצרה, "שהייתי איש משפחה נפלא, בעל אוהב לאשתי ואבא מסור לילדיי!"

"אני הייתי רוצה שיגידו עליי", אומר השני למלאך, "שהייתי אדם טוב לב שאהב לתת ולהעניק לעולם כולו, ושאני יחסר בלב כולם!!"

השלישי אומר "אני רוצה שכל המשתתפים בהלוויה יגידו תסתכלו עליו, הוא נושם!"

– – – –

בפרשת השבוע, אנחנו רואים איך שתמיד, אבל תמיד, כל עוד האדם חי, הוא יכול להשתנות ולשנות את המצב שלו.

בפרשתנו אנחנו לומדים על שלש המכות האחרונות, ויציאת מצרים. לגבי מכת הארבה, משה רבינו, רוצה ללכת להתרות בפרעה, אומר לו הקב"ה שהוא לא יקשיב לך "כי אני הכבדתי את ליבו, ואת לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה בקרבו… וידעתם כי אני ה'".

ולכן מכת הארבה הגיע לא כעונש, על זה שפרעה לא נענה להתראה, כי הרי זה לא היה בשליטתו.

אם כך באמת, למה הגיע למצרים העונש של הארבה? זה הרי לא אשמתם?

מסבירים המפרשים, שבמכות הראשונות היתה לפרעה בחירה חופשית. אבל בגלל שהוא בחר אז, להרע ולא לשלח את ישראל, לכן הקב"ה הכביד את ליבו, שכן פרעה הרי התרברב "מי ה' אשר אשמע בקולו?"

לכן הקב"ה החזיר לו 'מידה כנגד מידה'. הנה מגיע מצב שבן אדם נורמלי היה נכנע, אבל אתה, ההחלטה לא תהיה בידיים שלך. אפילו עבדי פרעה כבר מתרעמים "הטרם תדע כי אבדה מצרים" אבל פרעה כבר לא יכול לקבל את ההחלטה הנכונה.

אם כך, עדיין, אם הוא בעצם לא יכול, גם אם הוא היה רוצה, למה מגיע לו העונש?

ובכלל, למה לשלוח אליו את משה להתרות, אם ההתראה לא תעזור כלום?

התשובה לזה היא שכן, פרעה אם הוא היה מתאמץ, לשנות את דרכו, הוא יכול היה!

כמו שכתוב בתניא לגבי אדם שחטא עד כדי כך שהוא נענש ש"אין מספיקין בידו לעשות תשובה", אבל "אם דחק ונתחזק, ונתגבר על יצרו ועשה תשובה, מקבלין תשובתו"!

כך גם פרעה, במצב הרגיל, הוא לא יכל לשנות את ההחלטה. אבל אם הוא היה מתאמץ ועובד על עצמו, גם הוא היה מצליח לעשות תשובה, ולמנוע מעצמו ומעמו את המכות הנוספות.

מכיוון שהוא לא עשה זאת, הוא 'זכה' ביושר במכות הבאות…

– – – –

בזה טמון לקח אדיר לכל אחד מאיתנו:

אם רשע כמו פרעה, יכול לחזור בתשובה, גם אחרי שהקב"ה הכביד את לבו, תחשבו על יהודי שהוא "חלק א-לוה ממעל ממש", שתמיד, אבל תמיד, יש לו סיכוי. סיכוי טוב! גם כאלו שהנביא אומר עליהם "ואתה הסיבות ליבם אחורנית", אדם כזה שהקב"ה "סובב" לו את הלב, גם הוא, אם יתאמץ, יכול לשנות את הגזירה.

איזו בשורה מעודדת יש לנו כאן! אדם בכל מצב, ובכל סיטואציה בה הוא נמצא, גם אם היא הגרועה ביותר עלי אדמות, אם יתאמץ, ובאמת ישקיע, הוא יכול. בכוחו לשנות את המצב.

– – – –

פרשת בא חלה כמעט תמיד סמוך לי' שבט. יום הסתלקותו של רבי יוסף יצחק שניאורסון הרבי השישי של חב"ד, לגנזי מרומים, והיום שבו חתנו, הרבי מליובאוויטש, קיבל את הנשיאות.

שניהם היוו דוגמא וסמל בדיוק לכך, שבכל מצב ובכל סיטואציה ניתן לחולל שינוי. הרבי הריי"ץ (ראשי התיבות של שמו), יצר במסירת נפש מחתרת יהודית מסועפת ברוסיה הסובייטית, שהפיחה חיים רוחניים ביהודים בכל רחבי ברית המועצות, בזמן שכל שאר מתנגדי המשטר, נמחצו על ידי סטאלין והמגף הסובייטי.

כך גם חתנו, הרבי מליובאוויטש, חולל בכל העולם מהפכה יהודית. מהתגוננות והסתגרות של קבוצה המתמעטת והולכת, וננטשת על ידי הדור הצעיר, הפך הרבי את היהדות לכח המנצח בכל העולם כולו. עד כדי כך, שלדוגמא: כיום יש לחב"ד, יותר מרכזים יהודיים בארה"ב ובקנדה, מאשר לתנועה הרפורמית כולה!

"כל עוד הנר דולק – אפשר לתקן".

שבת שלום ומבורך

הרב נח סוליש