האדם הוא יצור המלא קונפליקטים לבטים ודילמות וספיקות. 
ככל שהוא לכם ורגיש יותר, כך חייו מורכבים יותר.
החלקים הנמוכים יותר באדם,מושכים אותו לכיוון החומר והאגו, ואילו החלק הטוב והעליון שבו מושך לכיוון החיובי.

מה שקורה בדרך כלל שהטייס האוטומטי שבאדם, מנהל דיאלוג פנימי מול עצמו, ואז מקבל החלטות.
לטוב ולרע. 

אין ביטוח שהבחירה לעד תהיה חיובית.

הדבר דומה לשני מתאגרפים בזירה,שבפוטנציאל שניהם פחות או יותר באותו לבל,הם משתמשים באותם כלים ושיטות קונבנציונליות .הניצחון והתוצאה אינם מובטחים וטוטליים. הם תמיד תלויים ועומדים מחדש.

לעומת זאת יש דרך שבה האדם מפעיל נשק שובר שוויון,  את האטום שבו, את הרובדים העמוקים ביותר באישיותו ונשמתו, שמולם אין שום  תפיסת מקום לרצונות השליליים. הכל מחוויר לעומתם.

בדיוק כמו מבוגר שלא צריך להלחם עם עצמו לא לשבת בארגז החול בגן המשחקים. הוא התבגר ולא שייך לשם כלל…
התבוננות מתמידה במהות הנשמה,שהיא אינסופית ומרוממת,תגרום לכך שבהדרגה אדם יאבד את העניין החם בענייני החומר ויתפקס יותר ויותר לעניינים מילים ומהותיים יותר.