לא לחינם נבחר לכך משמים דווקא החודש הזה, שכן חודש כסלו הוא המקביל לחודש סיון: כשם שסיון הוא החודש השלישי מניסן (חודשי הקיץ) ובו ניתן לעם ישראל במעמד הר סיני החלק הנגלה של התורה, כך חודש כסלו הוא החודש השלישי מתשרי (חודשי החורף), ובו מציינים את מתן תורה של פנימיות התורה, הלוא היא תורת החסידות שנתגלתה כאמור דווקא בדורות האחרונים, עקב החושך ההולך ומתגבר של הגלות.

בכולופן, שניים מהתאריכים הבולטים ביותר בחודש הם ט ויו"ד בכסלו שבפתחם אנו עומדים עתה, וזאת משום שהיום ט בכסלו הוא יום ההולדת של האדמו"ר האמצעי רבי דובער, שהיה האדמו"ר השני של חב"ד ובנו של אדמו"ר הזקן.

"עניינו המיוחד של אדמו"ר האמצעי בתורת חסידות חב"ד הוא "רחובות הנהר" דבינה; כפי שרואים בפועל שמאמרי דא"ח  (חסידות) של אדמו"ר האמצעי הם באופן של הרחבת ואריכות הביאור – "רחובות הנהר", ועד שעניין זה מתבטא גם בריבוי מאמרי חסידות שנדפסו בחייו על ידי אדמו"ר האמצעי" (הרבי מליובאביטש)

ר' דב דער מליובאוויטש, בנו של האדמו"ר הזקן (מייסד חסידות חב"ד).  נולד ב-ט' כסלו תקל"ד (1773), שנה לאחר הסתלקותו של אביו הוא יורש את מקומו כמנהיג חב"ד וזוכה לכינוי "האדמו"ר האמצעי". האדמו"ר הזקן נס מעיר מגוריו לאדי בזמן מלחמת רוסיה צרפת, ביתם וכל רכושם הועלה באש. לאחר פטירת אביו התגורר האדמו"ר בעיר קרמנטשוג, הוא סירב לחזור ללאדי ובחר בעיר ליובאוויטש ברוסיה הלבנה להיות מקום מרכז חסידות חב"ד.

האדמו"ר האמצעי תבע מחסידיו להפיץ את תורת החסידות בכל הזדמנות, בכל פעם שהגיע אליו אברך צעיר לביקור הוא ביקש ממנו שבדרכו חזרה לביתו יתעכב בריכוזי אוכלוסין יהודיים ויפיץ את תורת החסידות. לעומת האדמו"ר הזקן שהיה בחינת 'חוכמה', האדמו"ר האמצעי היה בחינת 'בינה' – "רחובות הנהר", והוא כתב ואמר הרבה מאמרי חסידות המיוסדים על דברי אביו, אותם הסביר אותם בפירוט רב ובאריכות.

כשהיה שוקע בלימודו היה עושה זאת בדביקות כה גדולה עד שהתנתק מהווי העולם. מספרים שלילה אחד בעודו שקוע בלימודו נפל בנו הקטן מהעריסה והחל לבכות. היה זה האדמו"ר הזקן ששמע את בכיו של הילד ונחלץ לעזרתו, לאחר מכן הוכיח את בנו כי אין זה נכון לשקוע כל כך בלימוד עד אשר כבר לא שומעים את בכיו של ילד קטן.

בשנת תקמ"ח הוא נושא לאישה את הרבנית שיינא ונולדו להם תשעה ילדים, שני בנים ושבע בנות. במסגרת עשייתו הציבורית, יסד ועד שפעל לשיקום ערי יהודים אחרי מלחמת רוסיה צרפת, הוא האיץ ביהודים לעסוק בחקלאות ולשם כך דאג כי ברוסיה יוקצו ליהודים שטחי אדמה שעליהם הוקמו מושבות של יהודים. הוא גם יסד מרכז חסידי חב"ד בחברון ורכש עבור חסידיו חדרים בבית כנסת ספרדי, שיהיה להם מקום תפילה ולימוד.

בשנת תקפ"ז הוא נאסר בעקבות הלשנה לשלטונות, העלילו עליו שהכספים ששלח לארץ ישראל לקיומם של חסידי חב"ד, נועדו בעצם לטורקים  אויביהם של הרוסים. הוא השתחרר ביום י' כסלו, יום זה הפך להיות יום חג עבור חסידי חב"ד. את הבשורה על שחרורו מהמאסר קיבל בשעה שאמר מזמורי תהילים (השיעור היומי ע"פ חלוקת הספר לשלושים יום), כשאמר את הפסוק "פדה בשלום נפשי" (תהילים, נ"ה, י"ט).

בערוב ימיו החליט לעלות לארץ ישראל, בדרכו עבר בעיר האדיץ כדי להשתטח על קבר אביו, הוא המשיך לעיר ניעזין ושם חלה באופן פתאומי. הוא נשאר בעיר עד ליום מותו בט' כסלו תקפ"ח, ברגעיו האחרונים היה עסוקבאמירת מאמר חסידות ואומרים שנפטר בשעה שאמר "כי עמך מקור חיים". בן 54 היה במותו, את מקומו תפס האדמו"ר ה"צמח צדק", נכדו של האדמו"ר הזקן.

ספריו:

• אמרי בינה
• שער היחוד
• שער האמונה
• תורת חיים – הוספת על פירושי רבי שניאור זלמן על התורה על ספר בראשית.
• עטרת ראש – דרשות לימים נוראים.
• עיון תפילה – על התפילה.
• שערי אורה – דרושים לחנוכה ופורים.
• שערי תשובה – על התשובה.
• דרך חיים- המשך לספרו שערי תשובה.
• קונטרס ההתפעלות- פרטי אופני ההתפעלות במוח ולב ומחשבה.
• פרוש המלות- על התפילה.
• באורי-הזהר- באור על חלקים מהזהר.
• מאמרי אדמו"ר האמצעי – על התורה ומועדים-כ20 כרכים. 

מאגר של כמה מספרי אדמו"ר האמצעי באתר ספריית חב"ד.