בית חב"ד נס ציונה

ביאליק 2, נס ציונה

א-ה 9:30-20:00

תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון

שלושת ימי החושך בטבת

לזכר שלוש פורענויות שאירעו בטבת, קבעו חכמינו ז"ל את צום עשרה בטבת. האחת: תורגמה התורה ליוונית על פי גזירת תלמי מלך יוון. השנייה: נפטרו עזרא ונחמיה, מנהיגי ישראל שהעלו את יהודי בבל לארץ-ישראל. והשלישית: התחיל המצור ששם נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים.

מאחר שפורענויות אלו התרחשו ב-8, ב-9 ובעשרה בטבת, בחרו חז"ל את יום עשרה בטבת ליום צער על זיכרון כולם. (ראוי לציין שעיקר כוונת התענית היא לעורר את הלבבות לתשובה ותיקון המעשים, כדי שלא יבואו עלינו, חלילה, צרות דומות.) תחילת חורבן ירושלים ומותם של מנהיגי העם – אירועים אלו מצערים דיים וראויים לקביעת "יום זיכרון" לדורות.

אולם מהו פשר הצער הגדול על תרגום התורה ליוונית – עד שכתבו חכמים "שמונה בטבת נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלושה ימים"?

מהי, בעצם, התורה? בכל פרשה מפרשיותיה, בכל פסוק, בכל מילה ובכל אות מסתתרים מסרים ומשמעויות רבים הנוגעים לכל אדם. אלו מתבססים על ההוראות הנלמדות מן המלים, משורשיהן, מנטיותיהן, ומן ההקשרים הלשוניים שביניהן. חז"ל, מוסרי התורה ומבאריה, מסרו לחכמי הדורות מפתחות, שעל ידם ניתנת גם לנו האפשרות לגשת אל העושר הרוחני האדיר הטמון בתורה, ולדלות מתוכו עצות, הבנות והבהרות מאירות עיניים. אולם, המנסה לתרגם את התורה לשפה זרה מאבד בבת אחת את כל העושר הזה, ולא ייתכן שימלט מלהוציא דברים מהקשרם, להבינם שלא כראוי וגם להגיע למסקנות הרחוקות מרחק רב מכוונת הכתובים האמיתית. בהינף יד, הופכת התורה לכלי ריק שאינו אלא סיפור דברים בעלמא, לעתים אף תמוה ומלא סתירות.

משום כך, מובן על שום מה ציוו חכמים להצטער כל-כך עם תרגומה של התורה. היום, אולי יותר מתמיד, יש מקום לצער זה. כי אף שאין תרגום התורה ליוונית נפוץ, תרגום רוח התורה לרוחות זרות/ יווניות נפוץ מאד. דומה כי פעמים רבות "איש הישר בעיניו יעשה" [או, כפי שהזכרנו על הדף לאחרונה, "איש באמונתו יחיה"] בקריאת התורה ובלימודה, וכל אחד מפרשה כדרכו וכרצונו, ואילו המפתחות האמיתיים להגיע להבנת התורה ולהתוודעות אל אוצרותיה – מושלכים ככלי אין חפץ בו.

ישאל השואל – מניין לי לדעת אלו פירושים אמינים יותר?" אכן, אפשר היה להיכנס לדיון בהיגיון של כללי הלימוד התורני המקורי והשוואתו לחדשנים למיניהם. אולם, הבעיה שונה לחלוטין. כדי להשוות דבר מה למשנהו, צריך להכיר את שניהם. ואילו יהודי בן ימינו, הניזון ממערכות ה"חינוך" [המרכאות במקור. מג] המקובלות ונחשף לספרות המצויה מכיר, בדרך כלל, רק צד אחד – צדו של "התרגום היווני", דהיינו – הכל חוץ מדברי חכמי ישראל וביאוריהם הבהירים והעמוקים על התורה (ידיעת "פתגם" אחד או שניים, או אפילו רעיון שלם מדבריהם עדיין אינה מתקרבת למושג ברור על היקף הדברים ועומקם).

הסיבה לתפיסות מעוותות של התורה היא פשוטה. אדם מתבונן, בדרך כלל, על המציאות כפי שנוח לו, כפי שהיה רוצה שתיראה. ובדיוק באותו אופן הוא מתבונן ומפרש גם את המסרים התורניים… 

גם אדם שומר תורה ומצוות שמערב בלימודו את נטיות לבו ואת רצונותיו האישיים, עלול "לתרגם" את התורה לפירוש מסולף וזר. אם כן, למי שחפץ באמת להכיר את רוחה של התורה ואת מסריה, חשוב מאד להשתדל ללמדה באופן המקורי והטהור – כפי שנלמד מימות משה ועד עזרא הסופר, ומימות עזרא הסופר ואנשי הכנסת הגדולה עד ימינו אנו.
 
בשעה שהספרות הממלאת את חלל העולם ומפיצה השקפות של כפירה, בלבול וריחוק מאלוקים חיים – רואים השלכה הישירה של "תרגום התורה ליוונית". רוח התורה הטהורה סולפה והתעוותה עד שהפכה ל"יוונית", נגועה בחיידקי הגאות והרהב של אומות העולם.
מה בעצם, ההבדל בין "תורה יוונית" לתורת אלוקים? ומה מייחד כל-כך, בעצם, את התורה? זרמים כה רבים של מחשבה עוברים באנושות, אין ספור סיפורים, התנסויות, דרכים קטנות וגדולות. עושר ועומק בלי די. אבל כמה פעמים, רבות מדי, הלכו בני אדם שולל אחר זיו המלים, אחר ברק הרעיונות או תקוות הישועה שנשאו ספר פלוני או אדם אלמוני. אותם שהיטיבו לבטא את רחשי לבם, ולקרב את הדברים אל הקוראים, אכן חוללו מהפכות גדולות בעולם. אפילו הרעיון השטני של הנאצים יש"ו נתמך במלל רב, בכתב או בעל פה, והוא שאיפשר למוחות רבים כל-כך להתעוות עד למדריגה שפלה שלא היתה כדוגמתה מעולם.
דבר אחד מסייע לנו לחפש את האמת. שמו של הדבר – שורש.
 
יש שורשים בשמיים ויש שורשים במים עכורים. יש אמיתות ודרכים שמקורן שמיימי, ויש שמקורן ארצי דל ומדולדל, אף שגם הן נושאות ברק וצבע לרוב. מה שאינו מחובר לשורש – נידון לכליה ולאבדון. גם אם לפי שעה פרחיו מרהיבי עין, אין זה אלא אחיזת עיניים. ומה שמחובר לשורש, גם אם לפי שעה נראה כמוש וחסר הדר, סופו לפרוח ולהצמיח פירות למכביר. הלא זה היה גורל אמונות רבות ששלטו בעולם בריש גלי ולבסוף דעכו בתהום הנשיה כמו מאמיניהם. עם אחד בלבד, אמונה אחת בלבד, שרדה – ישראל. וגם בישראל עצמם – מי שדבק בשורש החי, המדוייק, של תורת משה, חי וקיים כמוה. ומי שבדה שורשים אחרים מאז הקראים והצדוקים ועד לרפורמים ודומיהם – אבד.
 
אחד מן הדברים שאין להם שורש אך נפוצים היום כעשבי פרא – הם ספרים ושיטות של "העידן החדש". מדברים וכותבים הרבה על מוּדעוּת, חיבור, או תקשור עם עולמות וישויות עליונות, ולעתים מדברים גם בשם התורה או הקבלה. יש לזה ריח משלו, שפה ייחודית, חופשית, חכמה, פנימית. זה מעניק הרגשה של בשורה שעוד לא שמעו עליה, של אופקים חדשים ומבטיחים. ומשום כך, זה בוודאי מושך ומעורר עניין. יש לזה הכל, אבל אין לזה שורש…          
 

 

השאירו תגובה

שימו לב הודעה חשובה:

שימו לב, זמני פעילות: 

חנות היודאיקה וקבלת קהל של בית חב"ד נס ציונה:

ראשון עד חמישי: 8:30-20:00

ימי שישי וערבי חג: 8:30-13:00

רוצים להתפלל?

לזמני התפילות העדכניים לחצו כאן

בדיקת מזוזות? 

בימים שני ורביעי – יש להביא החל מ 8:30 עד 12:00

בדיקת תפילין?

ניתן להביא, אך אורכת יותר זמן מבדיקת מזוזות.


בברכת חורף בריא וגאולה קרובה,

צוות אתר חב"ד נס ציונה8