רבי שניאור זלמן נולד לאביו ר' ברוך בי"ח באלול ה'תק"ה (1745), בלאזני שבפלך מוהילוב בבלארוס, שהייתה אז תחת שלטון פולין. היה צעיר התלמידים של המגיד ממזריטש וכיהן כצדיק אזורי בליטא לאחר עלייתם ארצה של רבי מנחם מנדל מויטבסק ורבי אברהם מקאליסק.

חיבורו החשוב ביותר הוא ספר התניא, או 'ליקוטי אמרים', שהוא אולי גם החיבור החסידי העיוני השיטתי ביותר. עיקרו של הספר מוקדש לעיון מעמיק בפנימיות חלקי הנפש, תוך זיקה מובהקת למינוחיה של הקבלה (אם כי איננו ספר קבלי). בזכות חיבורו זה נקרא ר' שניאור זלמן גם 'בעל התניא'. כינוי חב"די אחר שלו הוא 'אדמו"ר הזקן'. חיבור אחר של ר' שניאור זלמן נקרא 'שולחן ערוך הרב'. ספר זה הוא כתב בהוראת רבו המגיד ממזריטש. אף הוא חריג למדי בנופה של החסידות בראשיתה, בהיותו חיבור הלכתי מובהק הנכתב על ידי רבי חסידי. ניתן להתרשם עמוקות ממאגר של כמה מספרי אדמו"ר הזקן באתר ספריית חב"ד. 

מעבר לזה שאדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן הוא מחבר תורני, הוא היה גם בעל שיר, ולפי המסורת החבדי"ת הוא חיבר עשרה נגונים אשר הנגון המקודש שבהם הוא נגון ה"ארבע בבות" (ארבעה שערים)- נגון שארבעת חלקיו (שעריו) מקבילים לארבעת ה"עולמות העליונים" הרוחניים – "אצילות", "בריאה", "יצירה" ו"עשיה".

בחסידות חב"ד יודעים לספר, כי לעשרת ניגונים אלו יש סגולה מיוחדת להתעוררות בתשובה. הניגון בתורתו של רבי שניאור זלמן הינו חלק הכרחי בעבודת ה' המסייע לפתיחת הלב בתפילה ובקיום המצוות. מפתגמי אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן – "הלשון הוא קולמוס הלב והניגון הוא קולמוס הנפש".

במוצאי שבת, כ"ד בטבת ה'תקע"ג (1812), נפטר רבי שניאור זלמן מלאדי, והובא למנוחת עולמים בעיר האדיטש שבפלך פולטבה.

לציון יום ההילולא מתוכננת בנס ציונה כאמור ההתוועדות חסידית מיוחדת. ההתוועדות אגב מיועדת לגברים בלבד! (תתקיים עוד התוועדות לנשים אצל הרב שגיא הר שפר, רב הקהילה).

להצעות, הארות, בקשות מיוחדות וגם סתם מילות עידוד לפעילות, שלחו לנו תגובה