מר . . .
ניו יורק, נ.י.

שלום וברכה:

במענה למכתביך האחרונים, בתגובה למכתבי אליך.

אתה נכנס לדיון ארוך ביחס לשאלה מה צריכה להיות דרכו של אדם בחיים, וכו', ושאולי הדרך שלך בחיים היא אחרת מהדרך שציינתי במכתבי.

עם כל ההערכה שמגיעה לך, ולאחר שקראתי בשימת לב את מכתביך, אני מוכרח לחזור שוב בקיצור נמרץ על מה שכתבתי לך בפעמים הקודמות, ואשר לכאורה לא הייתה לזה ההשפעה הצפויה.

אחת הנקודות העיקריות היא שדיון והעלאת השערות עשויים להיות במקומם כאשר אין שום דחיפות. אבל כאשר ישנה דחיפות, מוכרחים להתעלם מכל ההשערות, מאחר שזה הזמן לפעולה.

נקודה חשובה נוספת שעליך לזכור היא שכאשר זה מגיע לבחירה בין העלאת השערות ובין פעולה, אין שום ספק לגבי השאלה היכן ההישג האמיתי נמצא. הניסיון האישי שלך מהווה הוכחה לכך. שכן, כאשר היית מעורב באופן פעיל בשטח החינוך, ולימדת ילדים יהודיים את הערכים הנעלים של דרך החיים היהודית, אני בטוח שאתה יכול להצביע על כמה תוצאות מוחשיות. ולמרות שאתה לכאורה מחשיב פעילות זו כדבר זניח, המציאות היא שלפי השקפת התורה, "המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם מלא". למרות שאינני מכיר את תלמידיך, ואינני יכול לאמוד בדיוק את התועלת שהענקת להם, אני בטוח לחלוטין שאתה כן הענקת להם תועלת משמעותית מאוד, תועלת אשר בבוא הזמן תוכפל ותגדל פי כמה, משום שהחינוך של ילדים צעירים הוא כמו תשומת הלב שניתנת לשתילים של צמחים צעירים.

מצד שני, במשך השנים שחלפו מאז שהפסקת פעילות זו, כאשר העסקת את מוחך בכמה מחשבות נשגבות מאוד אודות הבאת שלום ושמחה לעולם כולו, אני מסופק האם אתה יכול להצביע על אדם אחד ויחיד אשר לעת עתה נושע בזכות ההרהורים הללו.