כיוון שבשבט כבר יצאו רוב גשמי השנה (הלוואי!) והבורות מלאים והמים שבבארות עולים, והדליים שואבים ממרומי הבור ולא מעומקו, וכשהם יוצאים מן הבור עדיין מימיהם נוטפים מדפנותיהם שמבחוץ. באחד לחודש שבט, דיבר משה לישראל את משנה התורה, הוא ספר דברים: "בעבר הירדן, בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור…" [דברים א' 5].
שם הוכיחם על כל אשר מרו את פי ה' ב- 40 שנה שהיו במדבר, שם חזר ושנה להם הרבה מן המצוות שכבר נאמרו בהר סיני ובאהל מועד, וגם באר להם מצוות חדשות שעדיין לא נאמרו להם, וכן נתן להם את הברכות והקללות והכינם לבוא לרשת את ארץ כנען, ובירך אותם לפני מותו. 37 יום (!) דיבר משה את כל הדברים האלה עם כל ישראל: באחד בשבט התחיל, וב-ז' באדר השלים.
לכן אמרו חז"ל: משול אחד בשבט כיום מתן תורה. ב- ו' בסיון (חג השבועות) ניתנה תורה לישראל ואותו היום מסוגל לקבלת עול תורה ומצוות בכל שנה. אף באחד בשבט נפתחים בלבות ישראל מעיינות חדשים של תורה (אולי בדומה לזה שנפתחות ארובות השמיים בימים אלה לתת לנו את גשמי הברכה שאנו זוכים להם), כיוון שבו ביום ניתן לישראל משנה תורה, וכל הימים האלה שבין ראש חודש שבט ל-ז' באדר מסוגלים לזכות בהם לכח התחדשות בעסק התורה והמצווה. [ספר התודעה]