ר' זושא התפרסם בדבקותו הנפלאה, וכן נודע באהבת ישראל שלו. הוא פעל רבות לפדיון שבויים. ר' זושא האריך חיים, וכל חייו היה עני מרוד ובשנותיו האחרונות אף סבל קשות מחוליים קשים, אשר גם אותם קיבל על עצמו באהבה רבה. מספרים על תלמיד חכם שבא להמגיד ממזריטש, ושאלו: כיצד אמרו רבותנו, שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, והרי דבר זה קשה ביותר? ענהו המגידהקדוש שאת התשובה יקבל אצל תלמידו רבי זושא מאניפולי; כידוע רבי זושא סבל יסורים ומכאובים, מכף רגלו ועדקדקדו, ובאמת היה לחידה ולפלא מה תהיה תשובתו של רבי זושא? הלך אותו חכם לרבי זושא וסיפר לו שבא בשליחותרבו המגיד ממזריטש כדי שיסביר לו את המאמר התמוה הנ"ל של חכמינו ז"ל. הביט בו רבי זושא בתמהון, וענה לו: "הרי על שאלה כזו צריך לענות מישהו שלפחות סבל פעם אחת איזה דבר רע, ואני שמעולם לא סבלתי דבררע, איני יודע להשיב" הבין מיד אותו חכם את המשמעות של הדברים ונשא קל וחומר מהצדיק אשר מדוכא הוא ביסורים, וטוען שאינו יודע מהי רעה.
מספרים על ר' זושא מאניפולי שהלך בדרך ופגש גוי שמעמיס את העגלה שלו בחציר, ואותו הגוי ביקש ממנו לעזור לו. השיב לו ר' זושא שאינו יכול מסיבות שונות. ענה לו הגוי: "יכול אתה אבל אינך רוצה!". ר' זושא למד מהמקרה הזה מוסר גדול מאוד, שכביכול הוא יכול להרים עצמו בעבודת ה', רק אינו רוצה, ואותו עגלון גוי עם החציר – היה רק שליח כדי לפקוח את עיניו.
על המשנה הפותחת את מסכת ברכות: "מאימתי קורין את שמע בערבית" למד רבי זושא כלל בתפילה ואמר: ש"מאמתי" זו לא שאלת זמן, אלא הוראה, שאת 'שמע' צריך לקרוא באימה – "מאימת י' [=ה']". בניגוד לאחיו הוא לא הפך להיות אדמו"ר, אולם בכל זאת רבים נהרו לשמוע את תורתו וללמוד מהליכותיו. ידוע הויכוח בין שני האחים כיצד מגיעים ליראת השם, רבי אלימלך טען כי יש לראות את גדולת הבורא. רבי זושא טען כי יש לראות את שפלות עצמו ומכאן מגיעים ליראה. את דברי תורתו ריכזו תלמידיו בספר "מנורת הזהב".
הרבי ר' זושא, כמעט ולא נשארו לו שיניים… אבל שן אחת נשארה – הוא ביקש שישאירו לו אותה, כדי שיזכה לאכול בעזרתה את החזרת של ליל הסדר (השורש הלבן המר שאוכלים לפי מנהג האשכנזים).
ר' זושא החליט להשיא את בתו, והלך ואסף תרומות להכנסת כלה… אחרי יום ארוך של התרוצצות מבית לבית הוא אסף סכום של 300 רובלים. בחוזרו לביתו ראה התקהלות ושמע אשה צועקת וממררת בבכי… גנבו לה כסף שהיתה צריכה לשלם לפריץ, אם לא -יהרוג אותה… ר' זושא התקרב ושאל אותה כמה כסף היה לה ובאיזה מטבעות ושטרות זה היה לה, והלך מן המקום.
לאחר מספר דקות חזר עם הכסף אך טען שהוא רוצה בעבור זה שהוא מחזיר לה 50 רובלים… לא הבינו למה הוא לא מחזיר לה הכל והתחילו ויכוחים וכולם צעקו עליו והשפילו אותו, עד שבא רב המקום ושכנע אותו להחזיר לאשה המסכנה את כל הסכום, ור' זושא תרצה.לאחר מכן, שאל אותו הרב למה היה צריך להקים את המהומה הזאת, וענה לו ר' זושא – הכסף הזה לא באמת של האשה, הוא היה מיועד לחתונת בתי; ברגע שבאתי להחזיר לאשה את הכסף, נכנסה בי גאווה, איזה צדיק אני, אחרי שאספתי כל היום את הכסף אז אני נותן אותו… אחר כך חשב לעצמו שהוא לא רצה את כל הכבוד מהמצווה הזאת כדי שלא ירד לו שכר המצווה בעולם הבא…
לכן, רצה לקבל בזיונות ועשה מה שעשה… בזכות זה הוציא הרב 300 רובלים ונתן לר' זושא, ואמר לו: מקודם בא אלי נער מפוחד, הוא אמר שלקח את הכסף מאשה אחת ועכשיו הוא התחרט, ולכן בא והחזיר לי. הסוף טוב הכל טוב… ממצווה ומרצון השם – אף פעם לא מפסידים!
![]()
