אך משה עצמו עסוק בנושא אחר – חיפוש אחר ארונו של יוסף כדי להעלותו עמו ממצרים. וכך מספר הכתוב: " ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם " (שמות י"ג, י"ט) . ועל כך זוכה משה לצל"ש מאת הקב"ה – " חכם לב יקח מצות – זה משה רבינו שכל ישראל היו עסוקין בביזת מצרים, והוא היה עוסק במצוות, שנאמר 'ויקח משה את עצמות יוסף וגו' " (רש"י – משלי י', ח') .
הרי לנו מבט של חז"ל. עומדות לפניך שתי מצוות: לקחת את רכוש מצרים או להעלות את ארון יוסף. על הראשונה יש קופצים רבים, ואף מקיימים בהדור רב… לכאורה בני שבטו של יוסף, בני משפחתו צריכים לחוש אחריות לכך, לקברו בכבוד בשכם. אמנם הוא השביע את בני ישראל, אך ברור שלמשפחתו ושבטו יש כאן מחויבות ראשונה וקודמת.
ומשה, הרי הוא רחוק יותר, ומוטלת עליו אחריות עצומה של הוצאת כל העם, ובכל אופן מוצא כאן משה מקום לחטוף מצוה נוספת שהכל דחוה מפני הכסף והזהב.
ועל כך נאמר במדרש: "משה לקח עצמות יוסף עמו, ואין בישראל גדול ממנו. אף הקב"ה קבר אותו בגיא, ואין גדול ממנו". ללמדך כי "אין הקב"ה נשאר חייב".