הדוד שבו נולד מנהג אכילת הפירות בט"ו בשבט, לא דור ככל הדורות היה, אלא דור שמהווה נקודת מפנה משמעותית בתולדות ישראל. זהו הדור שלאחר גירוש ספרד. 

במשך מאות השנים שקדמו לאותו הדור, נבנו מרכזי היהדות בגולה – בצרפת אשכנז מחד ובספרד מאידך. באותן ארצות, נוסדו בתי המדרש העתיקים, שהצמיחו לעם ישראל את רבותינו הראשונים, ומהם יצאה הוראה לישראל. למרות חשכת הגלות המרה, החזיקו שם מעמד הקהילות היהודיות המפוארות, שהיוו את השלד החזק עליו נבנה בית ישראל. עלתה על כולם – הקהילה היהודית בספרד, שהייתה המקום היחיד על פני תבל שבו זכו היהודים לחיי עושר וחירות יחסיים, ובה הגיעו היהודים למשרות רמות של שרים ויועצים בחצר המלכות. 

והנה – משבר גדול מתחולל. העם השרוי בעומק תהום הגלות, נופל לתהום נוספת, עמוקה מקודמתה. בתוך כמה דורות, מגורש הוא מאנגליה וצרפת, סובל הוא מפרעות קשים בגרמניה, והיהדות האשכנזית נתלשה ברובה מהארצות בהן התבססה ונמלטת למזרח אירופה. החושך מגיע לשיאו בגירוש ספרד, עת "נשבר עמוד התווך אשר בית ישראל היה נשען עליו." בתשעה באב בשנת ה'רנ"ב [5252, 1492 למניינם] "יצאו כל צבאות ה' מארץ ספרד" [אברבנאל]. שוב נוטל העם את מקל הנדודים, "ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה". בתי המדרש הגדולים שהעמידו לישראל את הרמב"ם, הרמב"ן ורבי יהודה הלוי, פוסקים ומשוררים, מקובלים וגדולי הלכה – נמחקים באחת מעל פני האדמה. 

למתבונן מן הצד נראה שהמכה האדירה תגרום לעם השרוי בגלותו כבתרדמת חורף עזה, להיכנס ברגע זה ל"תרדמת" של ממש, ולהעלם בחשכת הגלות לנצח ר"ל. הייאוש איים לנצח את התקווה. ואכן, היו יהודים שהתייאשו באותה שעה מן הישועה ואמרו: "יבשו עצמותינו, אבדה תקוותינו, נגזרנו לנו … עזב ה' את בית יעקב." 

אולם, לא כך חשבו גדולי ישראל שבאותו הדור. ראשון לכולם – רבנו יצחק אברבנאל, מנהיגם הרוחני של המגורשים, שהפיח תקווה חדשה בלבבות, בהבחינו במבטו החד והמעמיק שכל המגמה האלוקית בגירוש היא להשיב את העם לארץ-ישראל: "ובשנת ה'רנ"ב העיר ה' את רוח מלכי ספרד לגרש מארצם את כל היהודים… וכולם עברו כנגד ארץ-ישראל, ובזה האופן הם מתקבצים על אדמת הקודש" [אברבנאל, ישעיה מ"ג]  

ואכן, בדור שלאחר הגירוש, מתקבצים אט אט מגורשי ספרד לארצנו הקדושה, ובראשם רבותינו הגדולים: מרן הבית יוסף, רבי יעקב בירב, ר' לוי בן חביב [הרלב"ח] ועוד. קהילה גדולה ומפוארת קמה בעיר הקודש צפת, ובהמשך נבנית העיר טבריה מחדש בידי דון יוסף נשיא. לראשונה, מאז גלות ישראל מעל אדמתו [אחרי חורבן הבית ומרד בר-כוכבא], שוב נמצא המרכז הרוחני של עם ישראל בארץ-ישראל.מתוך המשבר מתחיל תהליך הגאולה.