חז"ל אומנם דרשו (מדרש תהילים) כי, כל ענייני השבת כפולים הם. מנת המן שירד לישראל במדבר היתה כפולה, קרבן השבת כפול, עונשו של המחלל שבת כפול, שכר המקיימה כפול, מזמורו כפול, וכך גם אזהרותיה כפולות – זכור ושמור, אך בכל זאת עדיין יש לדעת מדוע אזהרותיה כפולות, ומה בין זכור לשמור.
גם בטעם מצוות השבת ניתן לגלות שוני בין הדיברות הראשונות לדיברות האחרונות. באלו הראשונות נאמר: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם, וינח ביום השביעי", ואילו באחרונות ניתן הטעם "למען ינוח". קיימים אפוא לפנינו שני טעמים, האחד מטרתו, השרשת האמונה בבריאת שמים וארץ, והשני מטרתו – המנוחה.
ובכן, שתי רבדים ישנם בקיום מצוות השבת, האחד פסיבי והשני אקטיבי. 'שמור' מורה בעיקרו על המנוחה המוחלטת ועל השביתה ממלאכה, בבחינת שב ואל תעשה. 'זכור' הינה פעולה אקטיבית, עליך לעשות פעולות שיזכירו לך את המטרה לשמה ניתנה שבת, והיא האמונה בבורא שמים וארץ. מכאן אכן קבעו חז"ל "זכרהו על היין", ולימדו על מצוות הקידוש. ערכה של השבת אינה מסתכמת אם כן ב"חוק שעות עבודה ומנוחה", זו כשלעצמה גם חשובה, אך היא כוללת עדיין רובד אחד בלבד. להשלמת המצווה יש לפעול ולמלא את השבת בתוכן רוחני, שאכן יפנים בנשמתו של היהודי את האמונה ביוצר הכל.
שני חלקי המצווה הללו, מגולמים בפסוק הנאמר בתפילת ליל שבת, "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם" (שמות לא). אנו מבינים מהו ושמרו בני ישראל את השבת, אך כיצד "עושים את השבת"? ובכן, עשייה זו אכן כוללת את חלק ה"קום ועשה" של השבת.
שח לי פעם יהודי אשר אורח חייו לא היו קרובים דיו לחיי תורה ומצוות, כי הוא מתקשה להבין חלק מאיסורי המלאכות בשבת, שאינם כרוכים במאמץ פיזי, מדוע פעולות קלילות אלו אמורות לפגוע במנוחת השבת. מסתבר, כי יהודי זה נתוודע עד לאותו רגע רק על "זכור את יום השבת", ואילו על חלקה האקטיבי של השבת עדיין לא שמע. כיהודים שומרי תורה עלינו להסיק מכך כי, כשם שאנחנו פועלים לשימורו של "חוק שעות עבודה ומנוחה" המעודד בעיקר את צביון שביתת השבת, עלינו לפעול בקרב כל שדרות העם על יציקת תוכן ליום השבת. מילוי תוכן יהודי ביום השבת, תעודד מאליה את אי הפעלת בתי העסק ואת ההינזרות ממלאכה.
לכתבה המקורית לחצו כאן
![]()
