אותה חוויה מיוחדת בה מתנבא עם שלם על מליוני בניו ובנותיו בני כל הגילים היתה חד פעמית בכל ההיסטוריה של המין האנושי. אין בכל העולם אומה ודת אשר מסוגלת לחיזוק אמונתה להעמיד דבר מקביל – התגלות הא-ל אל ציבור כה גדול ומגוון, ובה בשעה מסירה של ספר החוקים.

כאשר מוסר משה לעם את דבר ה' לפני כניסתם לארץ הוא מוסיף ואומר שלא קרה כדבר מעולם: " כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו " (דברים ד', ל"ב). כל תפקידו של המעמד מתמצה בפסוק: " כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו " (שמות כ', י"ז) . כלומר העילוי והרוממות אליהם תגיע האומה כולה אמורים לשמש ככוח מניע ושומר עד ביאת גואל, שהרי כל קושי, שעבוד או פוגרום וגירוש נעצרים על מפתן זה. כל שאלה אשר ידמה לאדם שאין עליה תשובה, כיסורים שאין להם פשר, חווית הנבואה תתגבר ותיישב את הדבר. " אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו " (דברים ד', ל"ה) . ראיה והכרה מכסימלית זאת אמורה לשמש כאמור את אבן השתיה ביהדות. ועל כן מאריכה התורה ומפרטת בכל מהלך הדברים – דברי ה', דבר משה ודברי העם וכו', לכולם יש מקום וחלק במעמד המכריע המביא לשמירת והישרדות העם בכל המצבים והתנאים שיבואו.

ואם אנו היום מעיזים ומסוגלים להתחבט בשאלות בכל נושא הקשור לתורה ומצוותיה, אות הוא כי אין עדיין בלבבות את רישומו העמוק של המעמד הנשגב, כי דרכו ובעזרתו נוכל לעלות ולטפס במעלה הר ה'.