לכל ידידי מנס ציונה

שלום וברכה !

 

הבעל שם טוב אמר שמכל דבר שיהודי רואה או שומע עליו ללמוד הוראה בעבודת ה'…

לכן אני תמיד אוהב את הזוטות הקטנות, המעשים הקטנים והשכיחים, אך בשימת לב ובהבטה יהודית חסידית, אתה מוצא במעשים הקטנים והפשוטים אוצר אגדי עשיר ממש באהבת ה' ודבקות בה' ובדרך החסידות.. למעשה אני נתקל בדברים מסוג זה כמעט כל יום אתה חי עם אנשים רחוקים מאד מבחינה חיצונית מיהדות, אך האמת שליבם בוער לכל דבר שבקדושה אתה רואה את הלהט בעיניים וההתלהבות והשמחה מכל מצוה חדשה או משהו חדש שרכשו לעצמם בעמל ויזע אך זה שלהם, אך מה הלאה אתכם הנה כמה עובדות..

 

גילי הינו בחור רוסי כבן 35 עורך דין מצליח מאד יהודי עם נשמה חמה ובוערת, להביט עליו כשהוא מתפלל או אומר תהלים זאת חוויה שלא נשכחת, מזה זמן רב שגילי החליט שלא עובר יום בלי תפילין, אם יש זמן הוא מגיע למנין ומתפלל את כל תפילת השחרית, אך לעיתים כשהשעה דחוקה הוא מוצא אלו 10 דקות (שלפעמים גובלות עם תפילת המנחה בציבור) פנויות לקרוא קריאת שמע עם תפילין.

 

ערב שבת סיימנו את כל ההכנות הטרופות שלפני שבת אני מגיע לבית כנסת מתפלל מנחה בציבור ומתפנה ללמוד שיחה של הרבי עם אחד היהודים הישראלים שמתגוררים כאן באודסה, אנו בעיצומו של דיון בפרשה וחותרים להבין את נקודת העניין, טפיחה קלה על השכם מוציאה אותי מהריכוז, אני מסובב את ראשי גילי עומד לצידי ומבטו מושפל לא הספקתי להניח תפילין היום אפשר עדיין ספק שואל ספק מתחנן … מבט קצר על השעון ועל השמים זרועי הכוכבים הניבטים מבעד לשמשת חלון בית הכנסת מבהיר ללא ספק כי ההזדמנות הכבירה לזכות במצות תפילין היום הוחמצה, אני לא רוצה להכריע לבד אני ניגש במהירות לרב העיר השליח המסור הרב אברהם וולף לשאול אולי בכל זאת אך אני נענה בשלילה.. אני ניגש לגילי ואומר לו בצער : היום כבר אי אפשר.. גילי סופק כפיו ביאוש "וואו"  "הפסדתי" אני לא יניח תפילין היום ? מה אעשה ? שואל בצער ! איך אתקן זאת ? מפטיר בצער.. אני לא מספיק לענות לו וההכרזה כי תפילת קבלת שבת עומדת להתחיל נשמעת ברמה.. אני מסביר לו בקצרה כי כעת יגש להתפלל ויתפלל מכל הלב ויבקש מה' כי יסלח לו, אחרי התפילה נחשוב יחד מה נעשה .. גילי מתיישב לצידי כשדמעות נתלות בזוית עינייו, אני שקוע בתפילה אך מידי פעם אני מעיף מבט אל גילי הבחור יושב שבור ורצוץ אני אומר לו כי שבת היום וה' רוצה שתשמח היצר הרע רוצה שתהיה עצוב.. אל תתן לו את התענוג הזה.. התפילה מתקדמת והחזן מתחיל יחד עם כל הציבור שמע ישראל, גילי מניח יד ימין על העיניים וגופו רועד מבכי.. 

התפילה מסתיימת גילי קורא לי הצידה אני לא יודע מה לאמר לנשמה היקרה הזאת, אך הוא מקדים ואומר חשבתי והגעתי ל2 החלטות 1) כי עלי ללמוד כדבעי הלכות תפילין אני רוצה שתלמד עמי, 2) כדי שזה לא יקרה שוב אני מתחיל להקפיד לבוא כל יום להתפלל במנין , אורחיי מאיצים בי לבוא אני מציע לגילי לבוא לסעודת שבת אך הוא מסרב בטענה כי הוא לא במוזה (ממש כמו ישראלי למרות שהיה רק 4 שנים בארץ) תבוא ונעשה מוזה אני מנסה לשכנעו אך הוא מסרב, אנו נפרדים ואני חושב לעצמי לך תדע מה זאת נפש של יהודי – אבל איפוה אני ? מה מזעזע אותי כמו שאי הנחת תפילין זיעזעה צעיר יהודי שלא חונך כלל על תורה ומצוות.

נקודה למחשבה – שמוליק אודסה

————————————————–

לבלוגים קודמים של שמואל מלוב:

2 נחת רוח לקב"ה: לחצו כאן

לעבוד עבודה זרה ולגדל זקן: לחצו כאן

עושם אמא – לחצו כאן

מורידים נעליים: לחצו כאן

שוטר תנועה: לחצו כאן

לבלוג הראשון: לחצו כאן