לבני-ישראל במצרים היה בטחון גמור בה'. הם התגוררו בארץ גושן, שבה היתה הקרקע המובחרת ביותר לזריעה ולצמיחה, שאינה תלויה בגשמים אלא בטוחה תמיד במים להשקיה ולשתיה מנהר הנילוס. ומשם יצאו ל"אץ לא זרועה", בלי מזון ובלי ציוד – אך ורק מתוך ההסתמכות על דברי משה רבנו בשמו של הקדוש ברוך הוא, ולא התמהמהו.

בכל דור ודור, הבטחון הגמור למטה – מעורר את ההבטחה שלמעלה, דבר שמביא את היציאה מהגלות על ידי משיח צדקנו.

(משיחת ליל ב' דחג-הפסח ומכתב כללי לחג-הפסח תשכ"א)