ואילו במשנה, צוין כי ראש חודש ניסן הוא "ראש השנה למלכים, ולרגלים, ולחודשים, ולעיבורים ולתרומת שקלים." [ראש השנה א' משנה א']:

למלכים: שמלכי ישראל מונים להן מניסן שנה חדשה. אפילו התחיל מלכותו בסוף אדר, כיוון שהגיע אחד בניסן, מונים לו שנה שניה למלכותו.

לרגלים: שהרגל [החג] שבחודש זה המתחיל באחד בניסו, הוא חג המצות, הוא הראשון בשלשת הרגלים, לעניין לעבור על 'בל תאחר'. שאם נדר להביא קרבן ולא הביאו, יש מי שאומר שאינו עובר על לאו זה ['עבר זמנו, בטל קרבנו'] אלא אם עברו שלש רגלים בסדר זה: חג המצות ראשון, שבועות שני, וסוכות שלישי, לפי שחג הבא בניסן לעולם נחשב ראשון.

לחדשים: שֶמונים אותו ראשון לחדשי השנה.

לעיבורים: להפסקת עיבורים. כלומר, אם רוצה בית דין לעבר את השנה ולהוסיף לה חודש אדר שני, מעבּר והולך עד שמגיע אחד בניסן. הגיע אחד בניסן ולא עיבּרו, שוב אין מעבּרים אותה השנה.

ולתרומת שקלים: שכל קרבנות הציבור שמביאים מאותו יום ואילך, אין מביאים אלא מן הלקוח בכסף השקלים של השנה החדשה, ולא משיירי התרומה של השנה שעברה.