יעקב נולד בשנת 1924, ברמט שברומניה, ליד עיר המחוז סיגט, בן שביעי מתוך אחד עשר ילדי משפחת רוטנר.

משפחתו של יעקב עסקה בחקלאות והיו לה מטעי תפוחים ושדות. במלחמת העולם השנייה, איבד יעקב את רוב משפחתו ובשנת 1944 נלקח יעקב לגטו על רכבות, שנסעו לכוון אושוויץ. שם עבר את הסלקציה הראשונה אצל מנגלה בין אושוויץ לבירקנאו.

באושוויץ שהו שבוע ימים ומשם לבונסלאו ברכבת לעבודות כפיה 12 שעות ביום, שם היה יעקב תשעה חודשים. המלחמה הסתיימה אך לא התלאות. יעקב צעד ברגל לארליך- מחנה השמדה ששוחרר. שם על ארוחה אחת ביום – מרק תפוחי אדמה מלוכלך בבוץ – הוכרחו הוא וחבריו לעבוד עבודות כפייה. ביום עבדו בבניית המחנה ואחר הצהריים הביאו פחם לשרוף את המתים שלא הושלמה שריפתם.

משם ברכבת עבר לברגן בלזן בנסיעה שארכה 10 ימים, ביום עבדו ביער ובלילה נדחפו לכוון הגשרים כדי שהרוסים לא יפציצו אותם. בברגן בלזן יצא יעקב אל החופש והחל במסע ארוך לארץ ישראל. לאחר שעבר דרך איטליה וישב במחנה מעבר בקפריסין, הגיע יעקב ארצה ב – 1949, למרכז הקליטה בבית ליד ומשם לכפר פינס.

בשנת 55 פגש יעקב את מלכה לבית משפחת זילברמן, ילידת נס-ציונה. ב – 1956 נישאו וזמן מה לאחר החתונה עברו עם הוריה של מלכה לבית בשיכון הסתדרות, שלימים נקרא רחוב העשור והיום נקרא רחוב בן-גוריון – שם גרה המשפחה עד היום. יעקב ומלכה הקימו משפחה לתפארת ויעקב היה גאה בשלושת ילדיו ועשרת נכדיו ואהב מאוד את המפגשים המשפחתיים.

יעקב הקפיד לשמור על קשר עם חבריו מהם כאלה שמלווים אותו עוד מימי ילדותו. יעקב – איש ישר, אוהב הבריות, הקפיד על מצוות ביקור חולים ואהב לעזור לכל. כל שעשה היה מתוך רצון כן ואמיתי ועם חיוך ואהבה.