איכשהו השתרבב לסיפור גם רבי עקיבא (ולצערי אני לא זוכרת מה היה תפקידו בעלילה) בשירו הסוציאליסטי: "אמר רבי עקיבא: ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה – שלי שלך, שלך שלי"…  עברו וחלפו השנים, אך לא נעים להודות – גם כבוגרת תיכון האוחזת בתעודת בגרות, לא ידעתי לספר הרבה יותר על ל"ג בעומר. התוספת העיקרית להגדרת אותו יום, הגיעה אלי דווקא משומר בניין מוסלמי, ששאל אותנו בפליאה: "אני לא מבין איזה מין חג יש ליהודים – חוטפים ושורפים!" "

…עד כאן הבנו מהו הקשר של רבי עקיבא לל"ג בעומר ומדוע לא נוהגים בו מנהגי אבלות – אבל מה פשר החגיגות והמדורות?

רבי שמעון בר יוחאי נולד להוריו שרה ויוחאי לאחר שנות עקרות ארוכות. שמו נקרא "שמעון" כי שמע ה' לקול תפילותיה של אמו. אחד מרבותיו של רבי שמעון בר יוחאי היה רבי יהודה בן בבא. התלמוד מספר, שבין גזרות הרומאים הייתה כלולה הגזירה, שלא להסמיך רבנים חדשים. מטרתם בגזרה זו הייתה, לעצור את רצף העברת התורה מדור לדור. רבי יהודה בן בבא הצליח להסמיך חמישה תלמידים (וביניהם רבי שמעון בר יוחאי) במקום נסתר בין ההרים, שבין 'אושא' ל'שפרעם'.

הדבר התגלה לרומאים, אשר מיהרו לשלוח חיילים על מנת ללכוד אותם ולהרגם. רבי יהודה בן בבא המריץ את תלמידיו להימלט על נפשם ולהציל את התורה. הוא עצמו, לא יכול היה לברוח עקב גילו המבוגר ולכן נותר במקומו. הרומאים, שהבינו כי אחרו את המועד, כילו בו את זעמם ורצחו אותו באכזריות. במשך 13 שנים מחייו שהה רבי שמעון עם בנו אלעזר במערה, כשהוא בורח מגזרת המיתה שנגזרה עליו, על ידי הרומאים. (הגזירה נגזרה, בעקבות דברים שהשמיע בגנות השלטון). בשנים אלה עסקו הוא ובנו בלימוד התורה וסודותיה.

ביום ל"ג בעומר, י"ח באייר, בשנת ג' אלפים תתק"כ (בשנת 160 לסה"נ), נפטר רבי שמעון בר יוחאי. טרם פטירתו גילה רבי שמעון לתלמידיו, מסודותיה העמוקים של 'תורת הקבלה'. תלמידיו כתבו את הדברים בספר 'הזוהר' – שמשמש עד היום כספר היסוד ל'תורת הקבלה' היהודית.

על פי רצונו של רבי שמעון בר יוחאי, הפך יום פטירתו, ליום שמחה והודיה, על השפע הרוחני הגדול שזכינו לקבל בו. הדלקת נרות, אבוקות ומדורות, מהווים כעין נרות זיכרון לרבי שמעון וכן באים להזכיר את האור הרוחני המיוחד, שנגה כל אותו יום. אמנם גם בחו"ל היו קהילות שנהגו לאסוף שמן ונרות ב"יום ההילולא" ולהדליקם במדורות לזכר רבי שמעון, אולם עיקר מנהג הדלקת הנרות, הוא דווקא בישראל ובמיוחד במירון – שם קבורים רבי שמעון ובנו אלעזר."