"יש לי אח, שהוא לא-עלינו חרש-אילם. לאחרונה פרצו סיבסוכים במשפחה בינו לבין האחיםם. בשלב מסויים עזב את הבית מבלי להשאיר עקבות כלשהם על מקום המצאו.

חיפשנו אחריו בכל מקום אפשרי, חרשנו את הארץ לאורכה ולרוחבה אך כל מאמצינו עלו בתוהו ואת מקום המצאו לא הצלחנו לגלות. התחלנו לחשוב, מי יודע, אולי עזב את הארץ. שמענו על טיסות מאורגנות של הסידי חב"ד שלקראת הודש החגים נוסעים לרבם שבארצות- תברית והחלטנו שאני אסע במסגרת זו לארה"ב בתקוה למצוא בה את אחי האובד. זו הסיבה שאני כאן" – סיימה הבחורה הצעירה את סיפור הגעתה לניו יורק.

חברותיה לאכסניה הרימו גבות. כולן ללא יוצא מן הכלל הגיעו מכל קצווי תבל בכדי לחסות בצילו של הרבי בימים הקדושים והנה לזו סיפור שונה ומזעזע. "הרי זה כמו לחפש מחט בערימת שחת" – הזדעקה אחת מן הנוכחות, כשהשאר מהנהנות בראשיהן למשמע הדברים.

 "מידי יום אני עומדת בפינת הרחובות הראשיים של השכונה" – המשיכה האלמונית בסיפורה תוך התעלמות מההערה המכאיבה – "כשבידי תמונתו של אחי. אני פונה אל העוברים ושבים ומנסה לשאול אולי במקרה הם מכירים אותו או פגשו בו. הימים חולפים ולעת עתה לא עלה בידי דבר.

נסעתי גם לשאר השכונות החסידיות הגדולות, בורו פארק וויליאמסבורג, אולם ללא תוצאות". "רגע אחד – פנו אליה חברותיה להדר – "ברכה כבר ביקשת מהרבי להצלחת חיפושיך?".

"לא" – ענתה זו בפשטות – "אני לא שייכת לחסידי חב"ד".

"הרבי מקבל את כולם, בקשי ממנו ברכה…" – הפצירו בה.

ביום ראשון הבא היתה כבר עם אחת מחברותיה החדשות בין הממתינים לקבלת "שליחות מצוה" מהרבי. בהגיען אל הרבי נאלמו שתיהן דום ולא יכלו לפצות את הפה. הרבי נתן להן את שטרות הצדקה כשהוא, מאליו, מוסיף ואומר: "אתן תמצאו מה שאתן מחפשות!". ההפתעה היתה עצומה. הקביעה ההחלטית של הרבי וברכתו עודדה את רוח האחות ובמשנה מרץ המשיכה בחיפושיה. ב

אותו שבוע הזמינה באחד הימים מונית לכיוון רובע ברונקס שבניו-יורק. במשך הנסיעה התענינה כהרגלה אצל הנהג אם הוא מכיר או ראה נער הרש אילם. היא סיפרה לו על אחיה האובד והראתה לו את תמונותיו האחרונות. "כן" – קפץ הנהג מכסאו. "בשבוע שעבר הסעתי אותו. בדרך כלל אינני זוכר את הנוסעים אך בשל מצבו המיוחד והמסכן אני זוכר אותו היטב".

מיד שינו את כיוון נסיעתם לעבר אותו בית אליו נסע האח האובד עם המונית בפעם הקודמת. לאחר צלצול קצר בפעמון פתחה בפניהם את הדלת בעלת הבית. היא אכן אישרה שהנער היה אצלה אך מזה שבוע שעזב את המקום. לרגע נדמה היה לאחות כי ברגע האחרון פיספסה את מטרתה.

אך לפתע נזכרה האשה : "ביום שני הבא אמור הנער לשוב כדי לקחת את דברי הדואר שנשלחו אליו. זו תהיה ההזדמנות היהידה בה תוכלי לפגוש אותו".

למן שעות הבוקר המוקדמות ישבה האחות המסורה במונית ליד הבית והיכתה לבואו. השעות הלפר והשמש עמדה לשקוע, מילותיו הקדושות של הרבי ליוו אותה גם בשעה זו : "אתן תמצאו מה שאתן מחפשות". ואז הוא הגיע לפתע מאחת הסימטאות… בסופו של דבר, לאהר שיחות פיוס, נסעו האח והאחות ביחד חזרה לארץ מולדתם.