ידוע אצל חסידים שר' הלל מפאריטש היה מכונה בשם חול המועד משום שבחול המועד הולכים בטלית ללא תפילין, וכך היה אצל ר' הלל שהתחתן קודם הבר מצוה שלו, כך שהלך עם טלית לפני תפילין.
נזכרתי היום בסיפור הזה בעקבות מאורע מעניין שארע.
בדרך כלל כשאני מתפלל שחרית בבית הכנסת, אני משתדל לגשת למתפללים שיושבים במקומם ומתפללים אך ללא תפילין, בדרך כלל הם אורחים שמתביישים לקחת בעצמם תפילין מהשולחן המיועד לכך, ולפעמים זה קבועים שמאיזו סיבה ממאנים להניח, כמו אותו זקן שפוקד באופן קבוע את הבית כנסת אך כל חודשיים יש לו סיפור אחר למה אינו יכול להניח תפילין, פעם יש לו פצע בקיבורת, פעם יש לו גרדת ביד, והתירוץ הפעם הוא פצע בעורף. בכל מקרה היום בבקר אני קולט צעיר עם קוקו שיושב במקומו ומתפלל אך הוא ללא תפילין, אני נזכר שהוא היה גם בשבת בבית הכנסת והשליח הראשי ביקשני לכבדו בהנחת הכתר על הספר תורה (זהו אחד הכיבודים הכי חשובים שיש כאשר העליות תפוסות), אני ניגש לשליח הראשי ושואלו אם הלה יהודי, כן עונה לי השליח הראשי ואני ניגש לבחור עם הקוקו ושואלו אם מעוניין להניח תפילין, הוא עונה לי שאינו יודע מה זה .. אני מסביר ובעיקר מראה לו והלה מניח תפילין, הוא קורא את הקרישמ"ע בהתרגשות עצומה מילה במילה, וכשהוא מסיים עיניו נוצצות מאושר, הוא מספר לי שזאת הפעם הראשונה שהוא מניח תפילין ומימיו לא חווה כזאת חוויה…אני תוהה לעצמי איזו עוצמה יש בעם ישראל, רגע לפני הוא לא מבין על מה אתה מדבר, ורגע לאחר המצוה הוא קורן מאושר כאילו הוא מחובר לזה כבר עשרות שנים… מי כעמך ישראל… מחצית השעה לאחר מכן אני נקרא להיות חלק ממנין שנוכח בברית של אותו צעיר (פנחס יוסף), מתברר שהצעיר הזה בא לטיול של כמה ימים בעירנו הוא נשבה בקסם של החמימות והלבביות והחליט להתקדם קדימה, להיות חלק מהשרשרת שמטביעה חותם יהודי בגופם… נזכרתי בסיפור כשבהנתי שהוא עשה בר מצוה לפני ברית מילה, אך למדתי מסר מאלף, אנו פוגשים כל הזמן יהודים קרובים יותר וקרובים פחות, יש לנו אחריות לקרב כל אחד עם מלוא תשומת הלב, כי אינך יודע מה יחס לבבי הקטן ביותר יביא עמו, ולאידך איזו החמצה החמצת כשלא התייחסת כראוי ליהודי שפגשת …
אינני מוסרניק אך זוהי אחריות כבדה מאד – דוואי רובוטו…
שמוליק
——————————
בלוגים קודמים של שמואל מלוב:
לבוג עבודה זרה ולגדל זקן – לחץ כאן
לבלוג עושים אמא – לחץ כאן
לבלוג מורידים נעליים – לחץ כאן
לבלוג הפתיחה – לחץ כאן
לבלוג הראשון – לחץ כאן