בהיום יום (ה' כסלו) מבאר הרבי מליובאוויטש:

"והנה סולם מוצב ארצה – תפילה היא סולם ההתקשרות של נשמה באלוקות. והגם שהוא מוצב ארצה, התחלת התפילה היא בהודאה לבד, אבל 'וראשו מגיע השמימה', בבחינת ביטול עצמי, אבל בא לזה ע"י הקדמת ההשגה וההבנה בפסוקי דזמרה ברכות ק"ש וק"ש".

תוכן הענין המדובר כאן הוא שבכדי להגיע למטרת התפילה, ביטול עצמי, צריכים להקדים זאת על ידי השגה והבנה דווקא.

דבר זה מזכיר  את הסיפור ששמעתי מהרה"ח ר' מנחם מענדל ע"ה פוטערפאס, שכאשר אביו רמ"מ [כידוע שרמ"מ נקרא ע"ש אביו] נהי' חתן לנכדת אחיו של החסיד ר' חנוך הענדל (שהי' משפיע בליובאוויטש),, כתב לו ר' חנוך הענדל מכתב, וא' מענינים שהוא כתב לו: "בר חסידים, רז מ'לערנט דרווענט מען, און רז מ'דרוונט לערנט מען" [=אצל חסידים, כשלומדים – מתפללים, וכשמתפללים – לומדים"]. והיינו, שהתפילה הוא ענין של התבוננות, או קודם התפילה או תוך התפילה.

גם בתורתו של הרבי מליובאוויטש אנו מוצאים הוראות בענין עבודת התפילה, ונכלל בהם עניני התבוננות. מן ההוראות [נעתקו ורוכזו בס' אור התפילה ח"א, עמוד שח]:

"אופן ההתבוננות לפני התפילה ובפרט בכדי שיוכל להאריך בתפילתו כנ"ל:

כיון שבזה הענין דהתבוננות (ולא לימוד וקנין ידיעות חדשות) נכון יותר להתבונן בענין שלמדו איזה פעמים ויודע אותו. וההתבוננות תהי' או בהעמקה יותר או חזרה על הידיעה, ולהרחיבה בהנוגע לפועל יוצא מזה, או מידות וכו'".

וממשיך עוד שם (ע' שט): "כבכל ענייני תורה וקדושה, גם על זה נאמר מעט מעט אגרשנו. ז.א. שמלכתחילה מרגילין לקשר את המחשבה שעה קלה, ולאט לאט אגרשנו. ולהקל כנ"ל – ע"י הספר, שהספר או הסידור פתוחים לפניו באותם הדברים ובהענין בו מחשב".

ההתבוננות אינה דורשת

ידיעות רחבות דווקא

חשוב להדגיש, כי ענין ההתבוננות בתפילה אינו צורך ידיעות רחבות ועמוקות בדווקא. גם אדם עם ידיעות קצרות לפי ערך, יכול להתבונן במה שבדעתו. ולהשיג על ידי זה מעלת ההתבוננות.

וכפי שמבהיר הרבי מליובאוויטש בשיחתו (לקוטי שיחות חלק ה' ע' 291):

"פרררן רזוינע וואס מיינען רז בכדי צו קענען דרוונען באריכות, מוז מען האבן ר ריבוי מאמרים דוקא, און גוט פררשטיין זיי דורך ר לימוד בעיון וכו'. בשעת אבער רז זיין לימוד החסידות איז מכמה סיבות נאר אין רן אופן פון למיגרס, קיין טיפע הבנה האט ער ניט, און קיין סרך חסידות האט ער אויך ניט געלערנט, איז ער ניט שייך צו עבודת התפילה.

האט מען אויף דערויף די הוראה רז אפילו די וואס זיינען יושב נאר אין דעם אוהל פון תושב"כ רליין, ד.ה. זייער לימוד החסידות איז אין רן אופן פון למיגרס, ביז אין רן אופן ע"ד אמירת אותיות, איז ביי זיי ר פשיטות גמורה, באופן רז ס'איז גאר ניטא קיין מקום לטעות, און זיי קענען טאן אין עבודת התפילה. רזוי ווי די וואס זייער לימוד החסידות איז אין רן אופן פון תושבע"פ, בעיון ובהעמקה וכו'".

[=ישנם החושבים כי בכדי שיוכלו להתפלל באריכות, חובה לדעת ריבוי מאמרים דוקא, ולהבינם בטוב ע"י לימוד בעיון וכו'. משא"כ אם לימוד החסידות שלו הוא מכמה סיבות רק באופן של למיגרס, הבנה עמוקה – אין לו, וגם חסידות בריבוי לא למד, אזי אינו שייך לעבודת התפלה.

ועל זה באה ההוראה כי אפילו אלו היושבים רק באוהל תושב"כ לבד, היינו שלימוד החסידות שלהם הוא באופן דלמיגרס, עד באופן ע"ד אמירת אותיות, מונח אצלם בפשיטות גמורה, באופן שאין בכלל מקום לטעות, שביכולתם לעסוק בעבודת התפלה, כמו אלו שלימוד החסידות שלהם הוא באופן דתושבע"פ, בעיון ובהעמקה וכו'].

ועד"ז הוא גם הסיפור שסיפר הרבי בענין זה (שיחת פורים תשח"י):

"באחת ההתועדויות של פורים, סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבימי רבינו הזקן הי' חסיד אחד, איש פשוט ביותר (בדרגת ההשכלה), עד שספק אם ידע פירוש המילות במקומות הקשים שבתפילה, ומ"מ האריך בתפילה, ולא רק בשבת ויו"ט ר"ה ויוהכ"פ, אלא גם בימות החול, ולא רק בתפילת שחרית, אלא גם בתפילת מנחה ותפילת ערבית, וניכר הי' שתפילתו אינה מן השפה ולחוץ, אלא התפלל (כלשון רז"ל) עד "מיצוי הנפש".

והחסידים התפלאו על זה: כיצד שייך הוא לאריכות התפלה?!

וכששאלוהו, ענה: אינני יודע… אבל שמעתי מהרבי (כוונתו לאדמו"ר הזקן): "זכור ושמור בדיבור אחד" – בכל דיבור צריך לזכור ולשמור את ה"אחד".

גם ב'דור השביעי'!

אגב דאתינן לענין ההתבוננות קודם התפילה וענין עבודת התפילה בכלל, יש לדייק מהמענה-הדרכה שהבאנו בתחילת הדברים, אשר נכתב לאדם בן ימינו, וממנו יש ללמוד על שלילת דעת הטועים כי, כביכול, ההתבוננות בתפילה, בתוך כלל עבודת התפילה אינה שייכת לדור השביעי.

והדברים מפורשים ובחריפות (!) בשיחה שנאמרה בשנים האחרונות ממש, ש"פ שמיני תשמ"ח (הובא בספר הנ"ל עמ' שז):

"לכל הפחות – צ"ל התפלה ע"פ המבואר בקונטרס העבודה וקונטרס התפילה. ובפרט שבמשך הזמן ניתוספו עשרות מאמרים של נשיא דורנו בנוגע לעבודת התפילה.

ובכן יעשה כאו"א חשבון לעצמו – מתי היה הפעם האחרונה שהתפלל בהקדמת התבוננות לפני התפילה!

אינני רוצה להראות באצבע על איש פלוני ולשאול אותו שאלה זו, כדי שלא לביישו, אבל ידע איניש בנפשי' ויחשוב לעצמו . . מתי היתה הפעם האחרונה שהתפלל לאחרי הקדמת התבוננות לפני התפילה במשך שעה, ששים רגעים או מחצית השעה עכ"פ!

ולהוסיף, שחשבון זה יכולים לעשות לא רק בנוגע לתפלה בימי החול, אלא גם בנוגע לתפלה דיום השבת – מתי היתה השבת האחרונה שהתפלל בהקדמת ההתבוננות לפני התפלה?!"

והדברים מדברים בעד עצמם.

משך זמן ההתבוננות

בענין זה שהוא מזכיר כאן כמות הזמן, כמה זמן התבוננות לפני התפילה? ראינו זה בהחסיד ר' ישראל נעוולער ע"ה בפאקינג, שהי' שם המנין של הבחורים שלמדו חסידות קודם התפילה, והי' גם המנין של הצעירים שלא למדו עדיין חסידות קודם התפילה, ואני ג"כ התפללתי שם, כי אני הייתי עדיין קודם בר מצוה, ור' ישראל נעוולער היה בא בכל פעם להמנין של הצעירים, שהיו מתחילים קודם למנין הבחורים.

והוא הי' בא בשבת בהתחלת התפילה, ויושב כל הזמן וחושב, ואח"כ אחר התפלה של המנין, הי' עומד אצל הכותל הרבה זמן וחושב, ואח"כ התחיל להתפלל, וכידוע שתפילתו היתה בקול רעש גדול.