לאחר עבודתם של ישראל בתקיעת שופר, מקים הקדוש-ברוך-הוא את הבטחתו "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", ולא רק בלשון עתיד, אלא בלשון הווה, ועד בלשון עבר, שכבר היתה התקיעה בשופר גדול, ותכף ויד ממש "נפטרים לבתיהם לשלום", לבית האמיתי של כל אחד ואחד מישראל – בית המקדש השלישי, בגאולה השלישית.

ועוד והוא העיקר – שכן תהיה לנו בפועל ממש, ויתרה מזו שכבר היתה לנו, בלשון עבר.

ובפרט על-פי הפתגם הידוע של רבותינו נשיאינו, על דבר הפרסום של ביאת המשיח בעתונים, כפי שנתקיים בפועל ממש בתקופה האחרונה, שנתפרסם בכמה וכמה עתונים בעולם כולו (ויש להוסיף ולפרסם עוד יותר) ש"הנה זה (המלך המשיח) בא", ותכף – כבר בא – בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, ובגלוי לעיני כל באי עולם.

(יום ב' דראש השנה תשנ"ב. התוועדויות תשנ"ב כרך א, עמ' 23)