כאשר מתגלית אהבת הקדוש ברוך הוא ל"נער ישראל ואהבהו" – אזי מובן בפשטות, שהקדוש-ברוך-הוא אינו יכול לצאת ידי-חובתו (כביכול) בכך שיבטיח שמשיח יבוא מחר, כי כאשר ילד רוצה דבר מה – רוצה הוא לקבל את הדבר "נאו"! (=עכשיו!) ואם אין נותנים לו את הדבר – בוכה! ובאם אינו בוכה – הרי זה רק מפני שחסר לו בידיעותיו.

וכי מכיון שחסרים לו בידיעות, פטור הקדוש-ברוך-הוא (כביכול) מלתת לילד את מה שברצונו, ובזמן שהילד רוצה?!…

(משיחת י"ג בניסן ה'תשמ"א)