ב"ה

איפה אפשר להשיג את הסנדביץ' ושתייה הכי זולים בנס ציונה? התשובה: ב'פינה הלא מחייבת' בבית חב"ד

הרבי מוצא את הדרכים לענות

סבא שלו 'שלף' את אביו מישיבת תומכי תמימים בלוד, והצימאון לחסידות דילג לדור הבא ועבר אליו. הרב שגיא הר שפר כבר נשאר ללמוד בחב"ד, אליה הגיע בזכות שיעורי תניא. זה היה גם הצעד הראשון שלו כשהתחיל את השליחות * אחרי 17 שנים בנס ציונה, הוא מספר לנו על התחושות לפני ואחרי ג' תמוז, וברכתו של הרבי שממשיכה להיראות על כל צעד ושעל * ואיך שומרים על אחדות מופלאה בתוך קהילת אנ"ש?

בני סמולסקי

כמה תושבים יש בנס ציונה?

"כ-34 אלף נפש".

וקהילת חב"ד בעיר, כמה מונה?

"כ-34 אלף".

אנחנו לא מבינים. 34 אלף תושבים בכלל, או רק חב"דניקים?

"תגדירו מה זה חב"דניקים".

הסתבכנו. הרב הר שפר נותר נינוח כשהיה. "יש פה 34 אלף תושבים, כל אחד מהם חב"דניק בצורה זו או אחרת", זו, על רגל אחת, משנתו הסדורה בנוגע לשליחות.

"אנחנו עושים כל מאמץ כדי להגיע לכולם", הוא מוסיף, "וכרגע לצערי, אנו עומדים בקשר קבוע רק (?) עם כמה אלפים… בבית חב"ד יש שני עובדים שכל תפקידם הוא לעשות ביקורי בית, הם פוקדים מאות בתי אב מידי חודש".

תכירו בבקשה: הרב שגיא הר שפר, מנהל בית חב"ד בנס ציונה. 'עיר עם לב של מושבה', מתנוסס הכיתוב על סמלה של מי שהוכרזה כעיר בשנת תשנ"ב. באותה שנה, אירע צעד משמעותי נוסף בחיי התושבים במקום: שליח חב"ד הגיע לעיר.

"הפעילות הייתה קיימת שם עוד הרבה לפני שהגענו", מבקש הרב הר שפר להבהיר מיד. "במשך שנים, התגורר בנס ציונה ר' ראובן פייגין, שכבר כבחור הפיץ פה מעיינות, ואף המשיך בזה לאחר שנישא. גם בחורים הגיעו לעשות רישום לבית הספר של הרשת שקיים בעיר, תחת ניהולה של גברת חיה זלמנוב. אני", הוא אומר בצניעות אופיינית, "רק קוצר את הפירות של כל מי שעמל וזרע לפני שהגעתי".

קודם בואה של משפחת הר שפר, עמד בית הספר בפני סכנת סגירה. אנשי הרשת התלבטו בקשר להמשך קיומו, והגיעו אז למה שמכנה היום השליח 'החלטה אמיצה': להפוך את בית הספר למוסד לבנות בלבד. למרות שהיו רשומים בו רק כמה עשרות בנים ובנות, הסתבר כי היה זה צעד נבון. "היום לומדות אצלנו 542 תלמידות ב"ה, ובית הספר נחשב לאחד מהמוצלחים ביותר של חב"ד בארץ".

ה'פוש': שיעור תניא

לאחר נישואיהם של בני הזוג הר שפר, היה ברור להם כי הצעד הבא הוא חיפוש מקום יציאה לשליחות. בתשרי נ"ב הם נסעו לרבי, ואז הגיעה ההצעה מ 'עזרת אחים' לצאת לרוסיה. השניים כתבו לרבי על רצונם לפתוח בית חב"ד, ופירטו את האפשרויות: שלוש מהן ברוסיה, או להישאר בארה"ב. באותו מכתב – ר' שגיא איננו זוכר באיזה הקשר – הופיע גם משהו עם נסיעה לישראל. בתשובתו, סימן הרבי חץ ליד לחזור לישראל, והוסיף לאחריה סימן קריאה. הזוג הצעיר הבין כי הרבי מורה לו להמשיך לחפש שליחות – בארץ הקודש, ובחודש חשוון שבו ארצה.

"הצעות המשיכו להגיע, ועל כל אחת מהן כתבתנו לרבי אולם לא קיבלנו תשובה. עד שהגיעה נס ציונה. שלחנו לרבי, והפעם התקבל אישור. הבנו שזהו זה. זה המקום שלנו".

מה עושה שליח חדש שמגיע לעיר, ממה מתחילים?

"ראשית", הוא מבקש להזכיר, "כבר הייתה פה פעילות, אם כי לא מסודרת רשמית, וכמובן גם בית ספר. הצעד הראשון שלי היה לפתוח שיעור תניא, מאחר ואני באופן אישי הגעתי לחב"ד בזכות שיעורים אלה".

איך, מה, מתי?

"אבא שלי", הוא חוזר דור אחד אחורה, "למד בישיבת בני עקיבא בנחלים, ובאותן שנים היו מגיעים לשם ר' בן ציון ליפסקר, ר' יוסי הרטמן ואחרים מלוד, ללמוד עם הבחורים תניא, חסידות ולקיים התוועדויות. אבי התקרב כל כך בזכות השיעורים הללו, שעזב את נחלים ועבר ללמוד בישיבת חב"ד בלוד. כעבור כמה ימים הגיע לשם אביו, 'שלף' אותו מהישיבה והכניס אותו לישיבת כפר חסידים הליטאית. שם, קיווה, הג'וק החסידי יעזוב אותו במהרה…

"אז אבי אמנם לא הפך לליטאי, אך גם לא לחב"דניק. אני עצמי גדלתי בבית דתי לאומי 'חזק', מה שמכנים היום 'חרד"לי' ואף יותר מזה. הסבים שלי, משני הצדדים, הלכו בכיפות שחורות והיו בעלי אוריינטציה חרדית, ובאווירה זו חונכתי. בשנותיי הראשונות בבית הספר היסודי אף שלחו אותי לקיטנה של הרשת, שנמשכה שבועיים והתקיימה בכפר חב"ד. גם מאוחר יותר, כשנסענו לשליחות בארה"ב מטעם הסוכנות היהודית, השתתפתי בקעמפ במונטריאול ואף הייתי אצל הרבי בהתוועדות זאת חנוכה בתשל"ח. גם ביקרתי כמה פעמים בקראון הייטס".

ועם כזה רקע כמעט-חב"די, ההמשך, אפשר לומר, היה כתוב על הקיר… לאחר ששבה משפחתו מאמריקה, נכנס שגיא ללמוד בישיבה התיכונית ביבנה שם עבד בתור מחנך הרב יגאל פיזם בכל בוקר לאחר תפילת שחרית הרב יגאל פיזם מסר שיעור בתניא. הבחור הצעירשמע, ונשמתו נדלקה. כשהמשיך משם לישיבת נחלים, כבר הצטרף בשמחה לשיעורי התניא שמסר ר' מאיר בוסטומסקי והשתתף בהתוועדויות. בתשרי תשד"מ נסע שוב לחצר הרבי, ובאמצע השנה כבר עבר לשלב הבא – ישיבת תומכי תמימים בלוד.

ולשם, תן לנו לנחש, הגיע אביך ו…

"ו…שמח מאוד (צוחק). אבי תמיד הרגיש כאילו זה 'דילג דור' והגיע אליי, והיה מאושר לראות אותי מתקדם הלאה במסלול החב"די. דווקא אמי לא התלהבה במיוחד, אבל עם הזמן גם היא התרגלה וכבר שנים שהיא אפילו נוהגת לכתוב לרבי לפני החלטות חשובות וכדומה".

מלוד התחיל ר' שגיא לצעוד במסלול הרגיל של תמים, ובהגיע זמנו התחתן עם בת למשפחה חב"דית. את ה'פוש', נקודת ההתחלה, הוא רואה בשיעורי התניא, ולכן עם הגיעו לנס ציונה, היה זה כאמור הדבר הראשון שעשה.

"היה משרד שכור ברוטשילד 4, ששימש את הפעילות החב"דית עוד טרם בואי. כשנכנסתי למקום, עברתי על רשימות התושבים שהצביעו ג' ושמותיהם נמסרו אז לברכת הרבי (בחירות תשמ"ט), התקשרתי לכל אחד ואחד מהם והזמנתי אותו לשיעור הראשון. כך זה התחיל…"

היום, מקיים בית חב"ד בנס ציונה מערך של 88 (!) שיעורים מידי שבוע, עליהם אחראי שליח מיוחד – הרב מנחם פלדמן. השיעורים נמסרים בבית חב"ד, בבתי כנסת ובבתים פרטיים ברחבי העיר. "אנחנו משתדלים להשקיע הרבה בתחום הזה", אומר השליח.

עד מהרה, נהיה המקום צר מלהכיל, ובית חב"ד נס ציונה חיפש לאן להתרחב. בבניין הסמוך, רוטשילד 2, הייתה חנות פיצה פופולארית, פתוחה סביב השעון, גם בשבתות וחגים. לאחר כל שיעור, התקיימה בבית חב"ד הסמוך תפילת ערבית, ובשנים הראשונות, כשלא תמיד נמצאו במקום עשרה יהודים, היה השליח יורד לפיצרייה ומבקש מהצעירים שהסתובבו שם לבוא ולהשלים מניין.

"יום אחד ניגשתי לשם כהרגלי, אך אף קונה לא היה באותה שעה בחנות. הבטתי כה וכה והבחנתי בשליח הפיצה עם האופנוע, יושב וממתין לעבודה. הצעתי לו לבוא להתפלל איתנו, ולהפתעתי נענה ברצון. בדרך שח לי כי אביו נפטר באותו שבוע, וביקש שאלמד אותו לומר את הקדיש. לאחר התפילה, הזמנתי אותו לתפילת ליל שבת בבית הכנסת הגדול של נס ציונה, בו נהגתי אני להתפלל.

"באמצע התפילה הוא הגיע, רכוב על האופנוע… לאחר הקדיש הוא חזר לעבודה. כך הוא התחיל לבקר אצלנו בבית חב"ד יותר ויותר, השלים מניינים, הגיע לתפילות שבת ובאיזשהו שלב גם אליי הביתה לסעודות שבת. ההתקרבות שלו הייתה הדרגתית, כיפה, תפילין, מצוות… לאחר שסיים את שירותו הצבאי, נכנס ללמוד בישיבת חב"ד בצפת ולאחריה – טס לקבוצה.

"אגב, זמן מה לאחר שהתחיל הבחור לחזור בתשובה, נסגרה חנות הפיצה, ושכרנו את המקום עבור בית חב"ד. אותו צעיר עבד בשבילנו במשך תקופה, הוא עצמו נשאר באותו מקום עבודה, רק הבעלים השתדרגו… לסיפור שלו יש גם המשך נחמד: בעת שהותו ב-770, עשה מבצע תפילין ברחוב "קינג אוהיי" ניו יורק, ופתאום ראה מולו את בעל הבית שלו לשעבר, מהפיצה… ההוא לא זיהה את השליח שלו, שהיה אז ללא חתימת זקן. הוא הזדהה, הניח לו תפילין ומי יודע, אולי עד ירידת הגיליון הזה לדפוס, נשמע גם מה מתקדם הלאה עם הבוס…"

גם חנות הפיצה לא הספיקה לבית חב"ד שהלך ותפס תאוצה. הם שכרו את חנות הטוסטים שנסגרה לידם, ומששתי אלה כבר היו צרות מדיי מלהכיל, לפני כ-3 שנים, שכרו השלוחים מתחם ענק מעבר לכבישה הראשי של העיר. "ואנחנו מקווים שגם הוא יהיה קטן עלינו בקרוב".

אחדות מופלאה

כיום, לאחר כ-17 שנות פעילות, מביט הרב הר שפר לאחור וסוקר בשביעות רצון חלקית את הישגיו. למה חלקית? כי הוא רוצה עוד, וחושב שיכול היה לספיק הרבה יותר… ולמה בכל זאת בשביעות רצון? כי אחרי הכל, מונה פעילות בית חב"ד בנס ציונה מעון לילדים, גנים, חיידר לגילאי 3-4 (ובשנה הבעל"ט ייפתח גם לגילאי 5-6) בניהולו של ר' עמית פליישר , מכון בר מצווה, עזרה לנזקקים (עליה אף קיבל את אות 'יקיר העיר' בשנה שעברה), מכון סת"ם, אתר אינטרנט פעיל מאוד, שני בתי כנסת של חב"ד ועוד אחד בהקמה, "טוב, זה יש לכל בית חב"ד", הוא אומר בפשטות, ורק מבקש להזכיר גם את הקהילה, המגובשת מאוד.

"לפחות פעמיים בשנה אנחנו מתכנסים לשבת אחדות וסועדים יחד בערב ובוקר, כל הקהילה. אם זה בבית חב"ד, מגיעים למעלה מ-100 איש, ובשנה שעברה, כשערכנו את הסעודות באולם, השתתפו בהן למעלה מ-200. וזהו רק המעגל הקרוב ביותר לבית חב"ד. ברחבי העיר יש הרבה מקורבים שמתפללים עם סירטוק ועושים פעילות הפצה משלהם, כפי יכולתם.

"בנס ציונה יש גם תופעה יפה של נסיעה לרבי. מתארגנות קבוצות ונוסעות, כשאנחנו מעודדים את זה מאוד. בכסלו האחרון, למשל, נסעו עשרה איש עם הרב פלדמן, ובמשך שבוע ישבו בישיבה שליד האוהל הקדוש ולמדו".

ר' שגיא מבקש לציין במיוחד את האחדות השוררת בין תושבי העיר, חב"דניקים (תגדירו אתם…) ושאינם. למרות שאין דעותיהם שוות, הוא אומר לנו, נשמרים השקט והשלווה. יש הרבה כבוד הדדי, ודומה כי תופעת הפלגים והזרמים, שחדרה לצערנו גם לחב"ד, פשוט פסחה על נס ציונה. "כל סוגי הכיפות (…) יושבים כתף לצד כתף, בלי שמץ זלזול או אווירה עכורה. אחדות מופלאה".

מה הסוד?

"בורכנו. זו סייעתא דשמיא, אין הסבר אחר. ועוד משהו: כשלומדים את השיחות של הרבי, מתמלאים בערכים הנכונים של אהבת ישראל כשהמטרה האמיתית של כולנו היא לקרב את הגאולה. זו הדרך".

צלצול טלפון קוטע בפתאומיות את הראיון. הרב הר שפר מבקש את סליחתנו, ופונה להשיב. בלי להתכוון, אנחנו מוצאים את עצמנו עדים לשיחה שגרתית בסדר יומו של שליח.

"הרב היה אצלנו לפני יומיים, לחתן את הבן שלי", בוקע מהשפופרת קולו של יהודי, מבטאו הבולט מסגיר את עובדת מוצאו מחבר העמים.

"שיהיה במזל טוב", מברך הרב.

"תודה. אבל רציתי לדעת, לאן להעביר את התשלום?" מבקש המחתן.

תשובתו של הרב הר שפר נשמעת כאילו הוא חוזר עליה שוב ושוב, "אמרתי לכם, אני לא לוקח תשלום על עריכת חופות. שיהיה בניין עדי עד…" ובא להיפרד לשלום, אלא שהיהודי מתעקש, הוא רוצה לשלם.

"טוב, אז תתן את הכסף לצדקה לבית הכנסת שלך או לבית חב"ד הקרוב", מציע השליח פשרה. "אתה מרחובות, לא? אז תרים תרומה לחב"ד ברחובות".

שתיקה של ניסיון לעכל מהצד השני, ואז, נשמע היהודי הרוסי נרגש מאוד. "אני לא מכיר עוד רבנים שעושים את זה", הוא אומר.

"כל הרבנים של חב"ד הם כאלה", מבטיח לו השליח.

"אז אני אחפש את בית חב"ד פה, ואתן להם את הכסף", מסכם האב המחתן, והשיחה מסתיימת.

הרב הר שפר שואל איפה היינו, ואנחנו ממשיכים בראיון. לא לפני שמציינים לעצמנו עוד טיפ קטן מהבית חב"ד שאחדות חרוטה על דגלו: פירגון הדדי, ביטול העצמי, כבוד ואהבה לזולת ללא גבולות. ובטוחים אנו כי אם היינו שואלים את בן שיחנו מדוע לא דאג שהתרומה תגיע לבית חב"ד שלו, בנס ציונה, היינו זוכים במבט מלא פליאה. 'מה זה משנה איזה שליח יקבל את הכסף?' היה תוהה, 'העיקר שהפעילות של הרבי תגדל, לא?'

לפני ואחרי

אתה מדבר על הרבי, פועל בשליחותו, וזכית גם להיות מהשלוחים שקיבלו את אישורו הקדוש באופן ישיר, לפני ג' תמוז תשנ"ד. איך זה להיות שליח לפני ואחרי ג' תמוז?

"לכל תקופה יש את הקשיים שלה, ולעתים, כשמשהו מהותי עומד על הפרק ואין לנו אפשרות פשוט להכניס פתק לרבי, זה קשה וכואב. אבל הרבי מוצא דרכים לענות, גם היום, ורואים זאת כל הזמן".

כשליח, יש לו אינסוף סיפורים שמוכיחים את זה, והרב הר שפר בוחר דווקא בזה שאירע לאמו, זמן קצר ביותר לאחר ג' תמוז הראשון.

"מיד לאחר שהגיעה לכאן בשורת האיוב, עשיתי מה שעלה בראשו של כל חסיד אחר: הלכתי הביתה, לקחתי את הדרכון וטסתי לשדה התעופה. הייתי בטיסה המפורסמת שארגנה צא"ח, ולאחר ההלוויה חזרנו הביתה, מבולבלים וכאובים.

"מיד עם שובי, קיבלתי טלפון מאמא שלי שתחיה. במשך שנים היא עבדה בתפקיד בכיר בעיריית חיפה, ובשנות ה-90' אף ניהלה את פרויקט שיקום השכונות. כעת, עמדה בפני צומת דרכים: האגף שלה נסגר, והציעו לה לנהל את 'בית הגפן' (עוד מעט, הוא אומר לנו, תבינו מה זה). היא התלבטה האם ללכת על זה או לא, ולא ידעה מה לעשות. בכל החלטה חשובה נהגה עד אז לכתוב ולהתייעץ עם הרבי. מה עושים עכשיו? שאלה אותי.

"'תכתבי לרבי', עניתי בספונטניות חסידית.

"את חיוכה ראיתי גם מבעד לשפופרת. 'לא חזרת משם עכשיו?…' שאלה, מרמזת על האירועים הנוראים האחרונים.

"'חזרתי. תכתבי, והרבי ימצא את הדרך שלו לענות', הגבתי בביטחון שאינני יודע מהיכן היה לי. היא כתבה, שלחנו לאחד המזכירים שיקרא את הפתק על הציון, ו… חיכינו לתשובה.

"באותה שבת, הגיעו הוריי להתארח אצלנו. בליל שבת, הזכירה לי אמי כי היא עדיין ממתינה… 'ביום ראשון בבוקר אני צריכה לתת תשובה', לחצה עליי, ואני – אנא אני בא? לאחר הסעודה, היא התיישבה על הספה עם מקומון חיפאי שארזה עמה בתיק, ופתאום היא נשנקת. 'בואו מהר!' קוראת לכולנו, תדהמה ויראה בקולה".

קוראינו כבר מנחשים מן הסתם, שאין הרועה עזב את צאנו, והרבי מצא את הדרך שלו לענות, ואכן. בעיתון התפרסמה כתבת ראיון עם ראש העיר חיפה דאז, מר אריה גוראל בו הוא סיפר בין השאר על ביקורו ב-770 ופגישות עם הרבי. 'הרבי מליובאוויטש הכיר את חיפה יותר מאת כף ידו', כך התבטא, והוסיף: 'פעם אמר לי הרבי, שכל מה שאני עושה בעיר מוצא חן בעיניו, חוץ מ'בית הגפן'…

מהו המקום הזה?

"מדובר בבית מפגש פלוראליסטי, מתראים שם בעיקר בני נוער, ובשל אופיה של העיר, מגיעים לשם גם הרבה צעירים ערביים… לא מעט סיפורים של נישואי תערובת החלו בבית הזה, ומובן מאליו מדוע לא מצא חן בעיני הרבי".

בני המשפחה היו בהלם מוחלט, והביטו זה בזה כלא מאמינים. מובן שאחרי כזו 'תשובה', לא נטלה גברת הר שפר את ניהול המקום. "הרבי מוצא את הדרכים שלו לשלוח לנו תשובות וחיזוקים", שב בנה השליח ואומר לנו. "בשליחות אנחנו נתקלים בזה ללא הפסקה, במיוחד בעיתות משבר כספי. יש בעיה, כותבים לרבי, ואז מגיעה פתאום תרומה גדולה בלתי צפויה או ישועה אחרת. לפני ג' תמוז, אחרי ג' תמוז – אין ספק כי הרבי איתנו כל הזמן".

חם ונעים

אנחנו ממשיכים לשוחח, והרב שגיא הר שפר מפרט לנו אודות מפעל הארוחה החמה שמפעיל הבית חב"ד, שזהו גם מפעל הצדקה היחידי בעיר ("כל נס ציונה יודעת שחסד כאן זה רק חב"ד), ומכון בר המצווה בניהולו של השליח מתניה רוטשילד, שבזכות אופיו החם ומסירותו, נשמר הקשר עם הנערים עוד שנים אחר כך. ואנחנו מבקשים להתמקד דווקא ביוזמה קטנה ומקורית, הפינה החמה בפאתי בית הכנסת שבמתחם בית חב"ד.

"יש שם מכונת קפה ומכונת שתייה, סנדביצ'ים וחטיפים", מספר השליח, "והכל במחירי עלויות בלבד. המטרה היא שתושבים שעוברים במרכז העיר ורוצים להכניס משהו לפה, ייכנסו דווקא ל'מיני-קיוסק' שלנו, מפאת המחיר הזול, ואז, אם כבר נכנסים, לפעמים נשארים לשיעור שמתקיים שם בדיוק או שיש ילדים שמבקשים מאביהם לבוא עמו לתפילה כיוון שיודעים שיקנו אחר כך מסטיק בכמה אגורות".

'פינה לא מחייבת', הוא מכנה את המקום. שיידעו שאפשר להיכנס לבית חב"ד גם בלי להניח תפילין. וכבר שמע שיש עוד שלוחים בארץ שהקימו דבר כזה, וכמובן שהוא מאושר על כך. "זה חם, זה נעים ומקרב לבבות", מסכם את היוזמה.

ומה הלאה?

בתכניות לעתיד הקרוב הוא מזכיר את המקלט שקיבלו זה עתה מהעירייה, וצוות ההיגוי של בית חב"ד יושב כרגע על גיבוש מתווה עבור המקום. בעתיד הרחוק יותר, מקווה ר' שגיא לרכוש שטח ולהקים עליו בית חב"ד גדול יותר (!), שירכז את כל הפעילות. "כרגע אנחנו מתפרשים על פני כמעט עשר נקודות ברחבי העיר", הוא מסביר. "מתחם אחד ענק ומסודר, יעזור לנו להתכונן למשיח טוב יותר, בתקווה שיגיע עוד הרבה קודם לכן…"

ובבית חב"ד החדש, תן לנו לנחש, אחד הדברים הראשונים שיהיו זה שיעור תניא קבוע…

"ברור. זה כבר יש לנו גם עכשיו ב"ה, מה שמזכיר לי סיפור יפה: כשרק התחלתי את הפעילות בנס ציונה, עוד גרתי בכפר חב"ד, ונסיעתי באותו זמן עברה דרך באר יעקב. במקום נמצאת ישיבה ליטאית גדולה ומפורסמת, אליה מגיעים תלמידים מכל רחבי הארץ והעולם. לא פעם במהלך נסיעותיי, בעיקר בלילות שישי, ביקשו בחורי ישיבה לתפוס איתי טרמפ עד לכביש הראשי, ותמיד נעניתי ברצון.

"באחת הפעמים הראשונות ממש, לאחר שהעליתי על רכבי כמה בחורים, התחלנו לשוחח ב'נגלה' ומשם עברנו לחסידות. הייתי בדרך למסור שיעור תניא בנס ציונה, והצעתי להם להגיע ולהשתתף בו. 'זה יהיה ב-8:30 בערב', אמרתי, והם צחקו. 'אנחנו עדיין בסדר אז', אמרו לי.

"לבסוף הגענו לסיכום שאבוא ב-10 בלילה, אאסוף אותם וניסע ללמוד יחד. בשעה שקבענו הגעתי למקום מוסכם, לא הרחק מהישיבה. המתנתי מעט ואז הבחנתי בהם, מציצים לצדדים לראות כי אין איש שיתפוס אותם בקלקלתם, נוסעים ללמוד חסידות… יחד נסענו לבית חב"ד בנס ציונה, ישבנו ולמדנו. לקראת חצות, החזרתי אותם לישיבה. (היה זה כאמור בליל שישי, כשהבחורים חופשיים לצאת ולבוא.)

"חזרנו על כך בשבוע שלאחר מכן, וכעבור שבועיים. בשבוע הרביעי המתנתי כרגיל במקום הקבוע, אך איש מהם לא הגיע. גם בשבוע שאחריו לא הופיע אף בחור, ולא בזה שאחר כך. ניסיתי עוד כמה פעמים, והרמתי ידיים. כעבור זמן מה שכחתי מזה לגמרי".

אבל הרב שגיא הר שפר, מי שעומד היום בראש בית חב"ד מצליח ומשגשג בנס ציונה, יודע איך דברים גדולים יכולים להתחיל 'רק' בזכות שיעור תניא… "כעבור חמש שנים, אני בכינוס השלוחים בניו יורק, ופתאום מרגיש טפיחה על השכם. מסתובב, ומולי עומד  בחור חב"די צעיר, בחליפה ומגבעת חסידית. 'זוכר אותי?' שואל בחיוך, ואני משיב בשלילה. 'לפני שנים למדנו תניא ביחד', הזכיר לי נשכחות, 'כשבאת לאסוף אותי עם חבריי מישיבת באר יעקב' היום הוא אברך חסידי עם סרטוק מגבעת…

"לפעמים אתה משקיע וזורע ולא יודע מתי ואיך יגיעו הפירות, אבל הם תמיד יגיעו", מסכם השליח הוותיק. "בשליחות אנחנו נתקלים בזה כל הזמן. וגם אם לא רואים את הפירות, זה לא העניין שלנו. אנחנו השלוחים של הרבי, ועושים את המוטל עלינו. וסיפורים כאלה? הם כבר חלק מהשיגרה פה".