כאשר הומצאה הרכבת ורכבות החלו לנוע על מסילות הברזל מקצה אחד של המדינה לקצה השני, ישבו חסידים במחיצתו של רבי ישראל מרוז’ין ודיברו בהתפעלות על ההמצאה החדשה. אחד החסידים התבטא, שהרכבות יוכלו לשמש לצורך קיבוץ הגלויות לארץ-ישראל.
הזדעק הצדיק, נטל כוס שעמדה על השולחן, הרימה והעמידה במקום אחר, ואמר: “כך יהיה קיבוץ הגלויות – כמו שמעבירים כוס מצד אחד לצד שני. הרכבת נועדה בעבור הגויים, שיוכלו לבוא ולראות את כבודם של ישראל”.
