שלום לכולם,
הפעם אני אספר על השבת שאחרי ג' תמוז באוהל הקדוש וקצת על שגרה של בחור/ חתן ב770
 
היות וג' תמוז היה השנה ביום חמישי נשארו רבים לעשות את השבת באוהל שעל יד הציון הקדוש של הרבי בקווינס ניו יורק. אני שמעתי שהיו שם בשבת בסביבות 2500 איש ולפי מה שראיתי זה די הגיוני.
לצורך כך הוקם אוהל ענק במרחק הליכה מהמקום עם כ 1000 מיטות (שאר ה1500 כנראה לא תכננו לישון בכלל…) ועוד דירות שסמוכות לאוהל ששם ישנים מבקרים לאורך השנה.

ביום שישי כמובן הולכים למבצע תפילין. כיאה לכל חבדני"ק נורמלי אני הלכתי עם חבר למנהטן שם המצב קצת שונה מהמבצעים שאני מכיר בתל אביב…מעניין כמה פעמים החבר'ה הלא יהודים שומעים באמצע יום שישי את המשפט ARE YOU JEWISH? משום מה הם מתעצבנים פחות מהתל אביבי הממוצע שמבקשים ממנו להניח תפילין…במהלך המבצעים אפילו צילמו 2 חבר'ה את החבר שלי ואותי לאיזה סרט שהם עושים בנושא גישות שונות למושג חירות אז קצת קשקשתי להם באנגלית שהרי המטרה שלי בזה לא היתה סתם בשביל הכיף אלא עשינו זאת בתנאי שהצלם שהתברר כיהודי יניח תפילין והסתבר גם שזו הפעם הראשונה בחייו אז חגגנו לו בר מצוה באמצע מנהטן .

חזרנו לקראת הערב לאוהל שם ראינו שוב את כמות האנשים הלכנו למקווה שהיה חוויה בפני עצמה שאתם יכולים לתאר… החזיר אותי לימי הצבא ואף יותר מזה:)

השבת היתה ממש מיוחדת כל השבת למדנו התוועדנו והתפללנו (וקצת אכלנו אין מה לעשות מצוות סעודות שבת צריך לקיים…) והיתה אווירה של מעל הזמן מניינים והתוועדויות חסידיות בכל פינה אני אישית התוועדתי עם חברים מהישיבה ,הרב שגיא הר שפר, המשפיע מהישיבה שלנו בתל אביב הרב שניאור זלמן כהן והשליח הרב כ"ץ משיקאגו וגם מנדי טברדוביץ' אחיו של הרב משה טברדוביץ שכולנו מתגעגעים אליו.

בנימה אישית וקצת פחות עיתונאית אני חושב שלהיות במקום כזה ובזמן כזה פשוט גרם לי להודות על זה שזכיתי להיות חלק מהדבר הזה שנקרא חסידות חב"ד ועל הזכות שיש לי להיות שליח (שהרי כל יהודי הוא שליח) של הרבי שמלמד אותנו שכל בחור ואברך חסידי הוא "נר להאיר" ומוטלת עליו המשימה להאיר את העולם ולקרב עוד יהודי לקדוש ברוך הוא לתורה בכלל ולמאור שבתורה זוהי תורת החסידות ומהמקום הזה אנו שואבים את הכח לעבודה בכל השנה.
בעזרת השם אני אשתדל לכתוב על חוויות מ770 שם שהיתי בתקופה שאחרי ג' תמוז

כל טוב בינתיים
אמיר