'נס ציונה דוט קום' מגיש את סיפורו המרתק של ארז זריהן, תושב נס ציונה שלפני 5 שנים נסע לטיול "התאווררות" בתאילנד וכעת הוא חסיד חב"ד:

זה התחיל בטיול אחרי צבא כמו כולם בלי מטרה מוגדרת אלא רק חופש ניתוק ונקיון ראש.
בתחילה פגשתי חבר טוב שלי שם שהיינו מתוכננים לטייל יחד, ובאמת כך היה.

טיילנו יחד במשך חודש ימים במדינות קמבודיה וויאטנם. בויאטנם כל אחד מאיתנו רצה להמשיך לכיוון אחר ואני ממש חששתי לעזוב אותו ,כי לאותו חבר היה נסיון לטייל לבד (הוא טייל כבר שנה לפני) ולי ממש לא היה מושג בכל מה שקשור בלמצוא אתרים מובחרים ושלא לדבר על האנגלית חסרת הבטחון שלי, אבל באמת בעזרת חבר שלישי שדירבן אותי אזרתי אומץ והחלטתי : אני ממשיך לבד!!!

ומכאן מתחילה הדרך שלי לליובאוויטש…

אכן כך המשכתי לי ללאוס לבדי,אבל הקב"ה "שומע תפילת כל פה" זימן לי איזה תייר אנגלי שאיתו טיילתי קרוב לשבועיים, לאחר שצברתי מעט בטחון נפרדנו ומלאוס חזרתי לצפון  לתאילנד. ובאמת בצפון תאילנד החששות שלי להיות לבד התגשמו רק שאז כבר הייתי מנוסה קצת יותר וחדור אמונה ב ה', ולכן דווקא התאים לי המצב הזה של 'להיות קצת לבד'.

לאחרי כמה ימים של טיולים עם עצמי (ובתוך עצמי) סגרתי לי טיול ג'יפים עם קבוצת ישראלים. ובאמת היה זה טיול נחמד של שלושה ימים עם קבוצה נחמדה, חזרנו ביום חמישי בערב ואז גם נודע לי שיש קבלת שבת בבית חב"ד (בד בבד  נודע לי בכלל שיש בית חב"ד).

 ובאמת ערב שבת בין השמשות אני מגיע לבית חב"ד צ'יאנג מאי ואני פוגש שם בחור ומתחיל לשוחח איתו כמו כל מטייל מצוי שמנסה לשאוב מידע (ביום מן הימים עוד יסתבר לי שהמטייל הזה יהפוך לאחד האנשים הכי יקרים לי) ובאמת היתה שבת ממש שמחה ביחוד בהתחשב בעובדה שלא נפגשתי עם יהודים ויהדות (מלבד התפילין שלי..) כמה שבועות, ובגלל החוויה הנעימה של אותה שבת החלטתי להשאר בעיר שלושה שבועות ובאמת התחברתי לאותו חבר שפגשתי בערב שבת.

לאחר שלושה שבועות בציאנג מאי המשכתי בטיול בידיעה ברורה "שאני למקום  הזה אחזור" ובאמת ירדתי לאיים הדרומיים בתאילנד ומשם המשכתי להודו.
בהודו שוב עמדתי בפני פרשת דרכים: חודש אלול, מה אני עושה חוזר לחגים לתאילנד או ממשיך לטייל בהודו ועושה את חגי תשרי באחד מבתי חב"ד בהודו? אז ההחלטה בסופו של דבר הייתה לחזור לתאילנד לאותו "בית" שמצאתי לי שם – בית חב"ד.

הגעתי ישר להכנות של תשרי ובלי לשים לב הפכתי להיות כחלק מצבא ההכנות של חב"ד ציאנג מאי. וכך העברתי את החגים במחיצת חב"ד ובאמת החלטתי, זהו אני נשאר כאן לזמן מה. אני רוצה להיות חלק מהמפעל העצום הזה שנקרא בית חב"ד. וכך היה.

נשארתי בצ'יאנג מאי עוד שישה חודשים ובזמן הזה התנדבנו אני וחברי הטוב לקחת חלק בפעילות האדירה בבית חב"ד שזה אומר בדיקת כשרויות, אפייה , קניית מוצרים, ביקור חולים, עזרה למטיילים ועוד ועוד ועוד.

לקראת סוף השהות שלי (שהיתה אמורה להסתיים בעקבות כרטיס הטיסה שהיה "פתוח לשנה")הגיע אלי יהודי יקר מהקהילה שם ושאל אותי אם אני רוצה לעבוד אצלו במפעל לליטוש יהלומים, אני כ"כ שמחתי כיוון שבאותם ימים לפני חזרתי המיועדת כ"כ התפללתי לקב"ה שייתן לי הזדמנות להשאר שם ולהמשיך להיות חלק מהפעילות וממש כפשוטו הקב"ה שמע תפילותי
ובאמת התחלתי לעבוד באותו מפעל בשעות היום, ובשעות הערב הייתי מגיע לשליחות בבית חב"ד. תוך כדי הימים ההם הגיע גם רב חדש למקום הרב מוישי חדד שיח' הוא ומשפחתו היקרה.
ובאמת היה ביננו חיבור פנימי עמוק (כמו בין כל היהודים) ואט אט בדרך הבטוחה הוא קירב אותנו תוך כדי הפעילות ההתנדבותית גם ליהדות בכלל ולחסידות חבד בפרט תוך שהוא מחדיר בנו את ההתקשרות לרבי מסביר לנו את החשיבות של אהבת ישראל  שיעורי תניא ומאמרי חסידות ויציאה למבצעים נרחבים להשבת לבבות אבודים.

והנה כיום אני חסיד חב"ד (משתדל לפחות…) לומד בישיבת חב"ד בירושלים כבר למעלה מחודשיים (מאז שחזרתי לארץ) ומתקשר לרבי בזכות אותו טיול שחשבתי שאני יוצא ל "התאוורר" ולנקות את הראש אבל כנראה לרבי ויותר מזה להקב"ה היו תכניות אחרות בשבילי. אז לכל המטיילים ראו הוזהרתם זה מדבק!