פעמים רבות אנו רואים מעגלי ריקודים, יהודים שמחים וצוהלים, ובצד עומדים אנשים בפנים רציניות ואולי קודרות. מפעם לפעם פונה אליהם בחביבות מי מן הרוקדים ומזמינם להשתלב במעגל, והם מסרבים. אין להם 'מצב-רוח'. יש להם דאגות ובעיות. ואולי פשוט אין להם חשק לשמוח. בפיהם טענה הגיונית לכאורה: "שמחה זה דבר שבא מבפנים; אני לא שמח".

לכאורה, השמחה תלויה בנסיבות אובייקטיביות ובמצבו של האדם. מי שטוב לו, הוא ובני משפחתו נתברכו בבריאות טובה, הפרנסה מצויה בשפע, ואין לו צרות ודאגות – אמור להיות שמח. ולהפך, מי שיש לו צרות ודאגות אינו יכול להיות שמח. איך ישמח כאשר בעיות קשות טורדות את שלוותו? אך בפועל אנו רואים שהדברים אינם קשורים בהכרח זה בזה.

גישה לחיים

אכן, לעיתים השמחה מתפרצת מאליה. לפעמים יש נסיבות משמחות שגורמות בעצמן שמחה, ואין האדם נדרש לעשות דבר למענה. אבל בדרך-כלל השמחה תלויה באדם עצמו. ברצונו – יהיה שמח, וברצונו יניח לעצמו לשקוע בדכדוך ובעצב. אנו נדרשים להיות שמחים, היינו לפעול כדי שבאמת נהיה שמחים.

יש אנשים שלא חסר להם דבר, ואין בליבם שמחה. ולעומתם, יש מי שהם חסרי-כול, אבל שמחים תמיד. אפשר תמיד לחפש את חצי הכוס הריקה ואפשר לראות את חצי הכוס המלאה. האדם השמח רואה בכל דבר את הצד הטוב, וממעיט מערכו של הצד הריק. הוא רגיל למצוא את נקודות האור, ולצמצם את משקלם של הדברים השליליים. כך הוא יכול תמיד להיות שמח – כי תמיד הוא מרגיש שטוב לו.

מי שרוצה, יכול לראות בכל דבר את הצד המלא, את הברכה, את הטוב; להיות שמח בחלקו ולהיות מלא תודה לה' על כל הדברים הטובים שזכה להם – ילדים, נכדים, בריאות, פרנסה בכבוד, נשיאת-חן בעיני הבריות, דירה נאה, כלים נאים, ועוד ועוד. אכן, יש דברים שאינם מושלמים, אבל הטוב דיי בו כדי למלא את ליבנו שמחה ואושר.

אין זה עניין של אופי טבעי. זה בעיקר עניין של חינוך, השקפת-עולם וגישה לחיים. השאלה אם אתה יכול להיות אדם שמח, אינה קבועה מראש. היא בידך. תרצה – תשמח; לא תרצה – תרחק ממך השמחה. אתה, בהתנהגותך ובגישתך לחיים, קובע אם תהיה אדם שמח או לא.

נשמח כל השנה

שמחה מבוססת בראש ובראשונה על האמונה. אם אתה מאמין שהקב"ה מנהל את העולם, אתה גם מאמין שכל מה שהוא עושה – לטובה הוא עושה. אם איחרת לאוטובוס – מיד אתה אומר לעצמך שכנראה זה לטובתך. אם מישהו ב משפחה חולה, חלילה, אינך מניח לדאגה להפיל את רוחך, אלא מיד אתה מתמלא אמונה וביטחון שהחולה יבריא ושהכול ישוב על מקומו בשלום. האמונה הזאת עצמה מביאה ברכה ורפואה, כפי שאמרו גדולי החסידות: "תחשוב טוב – יהיה טוב".

אולם השמחה היא גם מתנת שמים. כדי להיות שמחים באמת, אנו זקוקים לברכה מהקב"ה, שיפתח לנו את שערי השמחה. וכאן מתחברים הדברים עם חג שמחת-תורה העומד בפתח – זה חג שבו נפתחות בארות השמחה, וכל הרוצה לשאוב שמחה לכל השנה – יבוא וישאב.

היממה הזאת היא מקור השמחה, היא המעיין שממנו נובע שפע השמחה. עכשיו אנו יכולים לשאוב שמחה וחדווה כאוות-נפשנו, למשך השנה כולה. מי ששמח עכשיו שמחה אמיתית – ישמח, בעזרת-ה', כל ימות השנה הבאה. ואין דבר קל מזה: פשוט להרים את הרגליים, לרקוד, לשמוח עם התורה – וכל המרבה, הרי זה משובח.

היום צריך להניח את כל הדאגות והבעיות, ולהתמסר לשמחת-התורה. נצא אפוא כולנו בריקוד שמח ונשאב לנו שפע של שמחה לכל השנה כולה.