באחת מעיירות ישראל נהוג היה מנהג מעניין: בכל פעם שהיה מזדמן לעיירה אורח מכובד לשבת, הוא היה מתכבד ראשון בטעימה מן הצ'ולנט – החמין – שהוכן באותה שבת. לאחר-מכן, היה האורח המכובד עומד עם קערת החמין ומחלק לכל המסובים.

פעם אחת הזדמן לעיירה רב מפורסם בשם רבי אביגדור הלברשטם. בשבת הוא התארח בבית אחד מעשירי העיירה שכיבד אותו בטעימה ובחלוקת החמין המהביל, כנהוג.

רבי אביגדור נטל כף אחת מלאה חמין והניח בצלחתו. הוא סיים את כל מנת החמין אך לא מיהר לחלק ממנו למסובים: הוא נטל כף אחר כף עד שכילה את כל החמין בקערה!

לתמיהת המסובים הוא פנה אל המארח בשאלה: "האם נותר עוד חמין במטבח?" המארח המסור מיהר אל המטבח והביא את שארית החמין מן הסיר. שוב ישב רבי אביגדור ואכל במרץ עד שהחמין נגמר.

המארח ושאר המסובים הביטו על הרב הנכבד ולא אמרו דבר. "כנראה שטמון כאן איזה סוד מיסטי כלשהו" חשבו לעצמם.

אך אנשי הרב שהיו סועדים בביתו לעתים תכופות ידעו כי הרב מעולם לא נהג כך. לאחר הסעודה הם הרהיבו עוז ושאלו את הרב לפשר מעשיו.

"אגלה לכם מדוע אכלתי את כל החמין" אמר להם הרב. "כשטעמתי מן החמין הרגשתי טעם מוזר מאוד. חיש מהר הבחנתי שהמשרתת שהכינה את החמין התבלבלה, ובמקום להוסיף שמן לתבשיל היא הוסיפה נפט!

"ידעתי כי אם בעל הבית יגלה זאת הוא יכעס מאוד על המשרתת העניה וגם יפטר אותה מעבודתה.

"העדפתי לאכול את כל החמין ולספוג את מבטי התמיהה, ובלבד שהמשרתת האומללה לא תסבול צער ובזיונות" סיים רבי אביגדור את דבריו.