כאשר ייבנה בית המקדש, במהרה בימינו, אנו צפויים להקריב קורבנות על המזבח. אפשר לדמיין את זעקת המחאה שיקימו ארגונים למען זכויות בעלי חיים כנגד שימוש בבהמות לצורך הקרבת קורבנות.
למען האמת, מעניין היה לשאול את הפרה בעצמה מה היא מעדיפה – להיות סטייק בצלחת וריפוד של כסא, או לחלופין לעלות למזבח ולהישרף למען ה'?
ובנימה רצינית יותר נשאלת השאלה, מה עומד מאחורי הרעיון של הקורבנות? וכי אלוקים זקוק לבשר מאיתנו? האין זה צער בעלי חיים?
לשם כך עלינו להכיר את ההבדל בין הגישה האלוקית לגישה האנושית. לפי הגישה האנושית, לכל חלק בעולם יש זכות קיום עצמאית, ואין לאף אחד סמכות "לפגוע" בזכויות שלו. תרבות זו מטיפה נגד כריתת עצים לשימוש אנושי, רואה בעיה מוסרית באכילת בשר, ומתנגדת לחוקים דתיים ה"פוגעים" בזכויות בני האדם.
אולם מנקודת מבט אלוקית, הכול נראה אחרת. העולם כולו נברא על ידי בורא העולם מתוך מטרה ליצור חיבור מושלם בין הבורא והבריאה. לכל חלק בבריאה יש תפקיד ושליחות להשלים את חלקו בפאזל האלוקי, כדי שבסך הכול תתממש מטרת העל של הבריאה.