כבר שנים שמשה לא מדבר עם אחיו, ישראל, בעקבות סכסוך נושן. עד החתונה. כאשר משה היה אמור לחתן את בנו, החליט שאי אפשר לערוך חתונה בלי להזמין את אחיו. אלא שישראל דחה את ההזמנה, וליתר ביטחון, בליל החתונה לבש פיג'מה והתחפר מתחת לשמיכה.
משראה משה כי אחיו לא מגיע לאולם, החליט להביא אותו מביתו "בכוח". לשם כך שלח את הכנר לעמוד מתחת לחלון ביתו של ישראל ולנגן את המנגינה הכי אהובה עליו. ישראל שכב מתחת לשמיכה, ופתאום הוא שומע צלילים קסומים של כינור. הצלילים משכו אותו כבחבלי קסם, הוא קם מהמיטה והתחיל ללכת כמהופנט אחרי הכנר. הכנר הלך והלך עד שנכנס לתוך האולם, וישראל אחריו.
התרגשות רבה אפפה את שני האחים והם רקדו יחד בלי הפסקה. בסיום החתונה, פנה משה אל אחיו ואמר: "ישראל היקר, כל כך שמחתי שהגעת לחתונה; אבל כל כך כאב לי שהיית צריך להגיע עם פיג'מה"…
נשמע הזוי?
זה בערך מה שקרה ביציאת מצרים. בהיותם במצרים, נכנסה התרבות האלילית בליבם של בני ישראל. הם שקעו בטומאת מצרים, עד כדי כך שרצו להישאר במצרים במקום ללכת לחתונה הגדולה עם ה'.
עשה ה' חסד ושלח את משה רבינו, שימשוך אותנו אחריו אל הר סיני. הניסים הגדולים והיד החזקה משכו את בני ישראל כבחבלי קסם אחרי ה'. כך הם הגיעו לחתונה בהר סיני, וקיבלו את התורה בשמחה.
הבעיה היא, שבני ישראל הגיעו לחתונה עם פיג'מה. הם אומנם יצאו ממצרים, אבל טומאת מצרים לא יצאה מהם. החטאים השונים של דור המדבר, מעידים שטומאת מצרים חלחלה ביהודים והותירה את חותמה עוד זמן רב אחרי יציאת מצרים. בני ישראל נדרשו להחליף בגדים – להתנער מהתרבות המצרית ולהתחבר למסורת היהודית. שינוי פנימי שכזה לא נעשה ברגע אחד, אלא בתהליך ארוך ויסודי של בניית האישיות מחדש.
התהליך הזה נמשך עד היום, כמאמר חכמינו: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". כל אחד מאיתנו אמור להתנתק מהתרבות הגויית הרווחת בעולם, ולהתחבר למסורת היהודית.
עוד מעט נגיע לשמחה הגדולה של הגאולה השלמה. כולנו נהיה שם, השאלה היא איך? הבה ונתכונן כראוי, כדי שלא נמצא את עצמנו, חלילה, בפיג'מה.
![]()
