ב"היום יום" של היום, יום רביעי ד' בתמוז כתב לנו הרבי מליובאוויטש: "חסיד אחד או תלמיד אחד, כאשר נותן דעתו, לבו ונפשו, על התורה וחיזוקה, פועל ישועות בעיר גדולה בכל ענייני העיר, והוא בדרך מלמעלה מדרך הטבע, בזכות אבות העולם".

מעט פרשנות. אם עד היום חשבתם ש"פועל ישועות" זהו עסק של אדמו"רים ומקובלים, מחדש לנו הרבי, שבעצם כל חסיד, ואפילו תלמיד, אם רק יתמסר לתורה וחיזוקה, בכל דעתו לבו ונפשו, הוא – לא רק יכול, אלא בפועל ממש – פועל ישועות, לא רק לרפא איזה חולה וכדו' אלא ישועות בעיר גדולה, בכל ענייני העיר, ובהדגשה שמדובר בישועות שלמעלה מדרך הטבע, לא פחות.

מתי נס ציונה הפכה לעיר

ראה זה פלא, נס ציונה שבמשך עשרות שנים נחשבה "מועצה מקומית", ובדיוק באותו יום, בשנת תשנ"ב, שהרבי נתן את ברכתו להרב שגיא הר שפר וזוג' לצאת לשליחות לנס ציונה, התקבלה ההחלטה במשרד הפנים, להעלות את דרג הישוב ולהגדירו כעיר ואם בישראל. השלוחים עדין  לא הגיעו לעיר, הפעילות הממוסדת עדיין לא התחילה, אבל ברגע שראש בני ישראל, נותן את ברכתו, והחסיד – כמובן – נותן דעתו לבו ונפשו לפעול בעיר, זה מה שגורם ישועות בכל ענייני העיר, ורואים בגלוי שהיא עיר גדולה.

בעיר נס ציונה ישנו חסיד אחד, הרב מנחם פלדמן, שליח תורה בעיר, שבהחלט עונה להגדרה של פועל ישועות בעיר גדולה. מהרגע שהרב פלדמן הגיע לעיר, הוא מוסר דעתו, לבו ונפשו, להרבות שיעורי תורה מכל סוג אפשרי (ובלתי אפשרי) בנס ציונה. נכון להיום, הוא מתפעל רשת של 96 שיעורי תורה שבועיים קבועים. חלק מהשיעורים הוא מוסר בעצמו, וחלק אחר הוא מארגן. לדוגמא, צריך לארגן נהג שיביא פעם בשבוע את הרב משה רוזנפלד מכפר חב"ד, לשיעור גמרא גדול. בו זמנית צריך לארגן שולחן מסודר בבית הכנסת, כיבוד וספרי תניא, כדי שבשעה היעודה, הכל יהיה מוכן לשיעור.

ברשימת 96 השיעורים, נמצאים בעלי עסקים, גני ילדים, סדנאות בבתי ספר, בתי כנסת, ומספר המשתתפים בכל שיעור, נע בין משתתף אחד בשיעור, לשיעור עם עשרות משתתפים. בנס ציונה משתדלים כל הזמן להגדיל את רשימת השיעורים, ויש תכנית מסודרת ויעדים ברורים. היעד הבא, כך הרב שגיא, עד סוף שנת תש"ע – 100 שיעורים שבועיים.

ישועות משרד התיווך

הרב פלדמן מנדב לנו כמה סיפורים לדוגמא על הישועות שנפעלות בזכות שיעורי התורה. "באחד השיעורים שמסרתי באיזור התעשייה, השתתף "תלמיד" חדש. בשיחת היכרות אתו, התברר שהוא מחזיק במרכז העיר, משרד תיווך גדול להשכרת ומכירת בתים, עסקים ונדל"ן. קבענו שאני אבוא לבקר. "לבקר" זה אומר שמתחיל שיעור שבועי חדש במשרד התיווך, כל העובדים והלקוחות מוזמנים להצטרף לשיעור וגם יש הנחת תפילין למעוניינים, אפשר לשאול שאלות בהלכה, בדיקת מזוזות, הכוונה למוסדות חינוך לילדים, השמים הם הגבול.

שם במשרד התיווך, יש מעין דלפקים נפרדים עבור כל אחד מהעובדים. ליד אחד השולחנות, יושב עובד אחד, חרוץ בעבודתו, ולא מעוניין להניח תפילין. גם על תווי פניו אפשר לקרוא את הקרירות ה"צפונית"/תל אביבית, לכל דבר שבקדושה וביהדות. כששאלתי אותו בפעם הראשונה אם הוא מעוניין להניח תפילין, הוא ענה "מה פתאום ? אני לא קשור לדברים האלה". מאז אני פוגש אותו כל שבוע, שלום, שלום, מה נשמע ? כל טוב, ולהתראות.

שבוע שעבר, קרה משהו. כשנכנסתי למשרד התיווך, בעל המשרד היה במצב רוח מרומם. הוא קרא לעברי, בקול רם שנשמע היטב לכל העובדים. אתה יודע, שמאז שהתחלת לבקר אצלנו, המשרד פשוט מתרומם ? יותר עסקים, יותר רווחים, יותר לקוחות, ממש מרגישים את זה בגלוי. . . נוצרה באויר/במשרד, אווירה נעימה, היה נדמה לי שאפילו "ההוא" הקריר, מחייך באהדה. ניצלתי את הרגע המיוחד, ושאלתי אותו, אולי אתה מוכן להניח תפילין ? הוא אמר למה לא ? קצת בהיסוס של ףפעם ראשונה, הוא הפשיל שרוול, הניח תפילין, וקרא בהתרגשות את שמע ישראל. כשבאתי השבוע, זה כבר היה מובן מאליו, הוא נכנס לקבוצת המניחים הקבועים. מהפך, כבר אמרנו ?

נפלאות בחג השבועות

ממשיך ומספר הרב פלדמן. בבית כנסת, בו אני הרב, יש קבוצה של כמה של אנשים צעירים, שעוזבים חיים של חולין (חילוניות) ומצטרפים לתפילות, שיעורי תורה וכל דבר שבקדושה. בעבר, היה בית הכנסת בעל אוכלוסיה מבוגרת ממוצא אשכנזי. המניין הלך ונחלש, ואני נקראתי לרענן את המצב. כאמור, הגיעו צעירים רבים, חלקם צריכים לפעמים להתמודד בדרכי נועם עם האשה שמקשה על כל התהליך, לפעמים אני רואה את אחד החברים, עושה צעד אחד קדימה, ולמחרת – שני צעדים אחורה. בכל אופן, בית הכנסת מתחזק, והקהילה גדלה בכמות ובאיכות.

לקראת חג השבועות האחרון, חשבתי על רעיון נועז/יצירתי, לקיים בבית הכנסת, לימוד ותיקון לי חג השבועות. חלק מהמתפללים הביעו חשש שאף אחד לא יגיע, "בקושי לתפילות אנחנו מגיעים" אבל אני החלטת לעשות "לכתחילה אריבער" (פתגם חסידי ידוע) ולנסות את הבלתי אפשרי. "גם אם יבוא שלשה יהודים וילמדו תורה, זה כדאי" אמרתי לעצמי, ולידידים היועצים.

קניתי מיחם, תה, קפה, עוגיות, שתיה, קיבלתי בתרומה ספרי "תיקון לי שבועות" והודעתי לציבור שכולם מוזמנים. לתדהמת ולשמחת כולם, הגיעו 15 יהודים, ולמדנו ביחד, עד שעת עלות השחר. לקראת עלות השחר, הודעתי לכולם שכעת הולכים לטבול במקווה. חלקם לא ראו בחיים מקווה מקרוב, אבל כולם הצטרפו. מבחינה מסויימת זה היה השיא של החג וגם השיא של החיים שלהם. כמה מהם התקשרו אחרי החג, ואמרו שהלילה הזה עשה להם שינוי בנשמה. היום כל אחד מהם, משתדל לספר לחברים, ולהביא עוד ועוד, יהודים לפעילות העניפה בבית הכנסת.

פלדמן את פלדמן

הרב פלדמן נזכר שבעצם הוא קשור לנס ציונה כבר כמה שנים לפני החתונה, עת עדיין למד בישיבה בלוד והיה מגיע מידי יום שישי למבצע תפילין בנס ציונה. מאז עברו יותר מ – 10 שנים והרב פלדמן לא ממש זוכר היום את ה"קליינטים" מאז. אבל לפעמים נסגרים מעגלים, ויש גם רווחים נפלאים.

לפני כמה חודשים נכנס הרב פלדמן לבית עסק גדול למכירה סיטונאית של גלידות פלדמן בעיר. לפתע נזכר הרב שהוא בעצם מכיר את בעל הבית. הרב שאל את בעל הבית, "תגיד, אתה לא זוכר שלפני 10 שנים היה בא אליך בחור צעיר כל יום שישי ומניח לך תפילין ? " היהודי מנסה להיזכר, ולפתע הוא שואל את הרב, "תגיד, לא קוראים לך פלדמן?" הוא נזכר שכבר אז הוא שם לב שיש דמיון בשמות בין גלידות פלדמן למנחם פלדמן, "בטח שאני זוכר אותך".

אחרי שהתגלתה ביניהם ידידות רבת שנים כל כך, קבעו השנים שיעור קבוע בתניא, בינתיים פלדמן מחזק את פלדמן, והכוונה, בשני הכיוונים. בעל הגלידות קיבל על עצמו שמירת שבת ומצוות נוספות, ועומד בכך במסירות נפש עצומה. במקביל, הוא מסייע לרב פלדמן, ומקרב יהודים רבים לבית חב"ד. למעשה כל יהודי שפוגש את בעל הגלידות, מיד מקבל הדרכה ו/או תזכורת, מה עם תפילין? מה עם בדיקת מזוזות? תפילות, שיעורי תורה וכו' וכו'. לבעל הגלידות כבר יש תלמידי תלמידים שמגיעים לתפילות, ומשפיעים על עוד ועוד יהודים, להוסיף בתורה ולהדר במצוות