סעודה מפסקת – נערכת סמוך לצום, נהוג לאכול בה ביצה קשה שאותה טובלים במעט אפר לזכר שריפת בית המקדש.

 יום תשעה באב:

 בתשעה באב חלים כל העינויים הנוהגים ביום הכיפורים: איסור אכילה ושתייה; איסור רחצה וסיכה; איסור נעילת הסנדל (נעליים או סנדלים עשויים עור) איסןר תשמיש המיטה.

בבוקר נוטלים ידיים עד קשרי האצבעות בלבד.

בתפילת שחרית אין מניחים תפילין, גם לא מתעטפים בטלית גדולה.

אין אומרים תחנון בתשעה באב.

אין עושים מלאכה שסובלת דיחוי, וכן לא משא ומתן, עד צהרי תשעה באב. את סעודת הערב מכינים גם-כן רק אחר הצהרים.

לתפילת מנחה מניחים טלית ותפילין בברכות. אומרים שלוש הפרשיות של 'שמע'; שיר של יום ושאר הקטעים שחסרו בתפילת הבוקר. אף תפילת מנחה בטלית ותפילין.

מוצאי תשעה באב:

יש להקדים את תפילת ערבית ולקיימה מיד אחר צאת-הכוכבים, שלא להכביד על הציבור. יש להתפלל ערבית בנחת ולא בחיפזון.

אחר צאת הכוכבים נוטלים ידיים עד סיום כף היד, ורבים נוהגים ליטול ידיים שלוש פעמים לסירוגין, מכיוון שבשחרית לא נטלו אלא עד קשרי האצבעות. כמו-כן יש לרחוץ את הפנים ולשטוף את הפה.

אחרי ערבית נוהגים לקדש את הלבנה בציבור, לפני-כן יש לטעום משהו אם אפשר, וכן לנעול נעלי-עור.